התפיסה הרווחת של מרבית האוכלוסייה, הינה כי ילד שנולד מחוץ לנישואי הוריו, כלומר, אב ואם נשואים, הוא "ממזר", שהוא מושג הנלקח מהדת. עם זאת, כיום, המושג "ממזר" משמש לדו משמעות. נסביר – מצד אחד, אנו משתמשים במושג "ממזר" כאשר מדובר באדם ערמומי או מתחכם. מצד שני, למושג "ממזר", כפי שהוגדר בעבר, יש משמעות משפטית קשה, כפי שנסביר במאמר שלהלן. אך כבר בתחילה, נעיר כי המושג ממזר מבחינה משפטית, אינו חל על כל המקרים שבהם מובאים ילדים מחוץ לנישואים וזאת על פי הדת היהודית, לפחות.

במאמר שלפניכם/ן נגדיר מיהו ממזר, מהו המונח ממזר על פי היהדות וכן נסביר על זכאות למזונות ילדים מחוץ לנישואים. מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

הגדרת המושג ממזר:

ממזר הוא ילד או ילדה אשר נולדו כתוצאה מקיום יחסי מין "אסורים", בהתאם לאיסוריה של כל דת ודת. בעבר, הכינוי וההתייחסות למונח ממזרות היו בעלי חשיבות רבה, שהרי היה מדובר באות קלון לילד ולהוריו. למשל, בנצרות, האיסור על הבאת ילדים מחוץ לנישואים, הביא נשים לנטוש את ילדיהן מיד לאחר הלידה (משום שהפלה אסורה גם היא).

כיום, אפיון של ילדים כממזרים עדיין קיים וכן יש לו משמעות משפטית, אך ייחוסו ועיקר משמעותו, לרוב נוגעים רק לאוכלוסיות דתיות סגורות.

ממזר ביהדות:

על פי היהדות, כל קיום יחסי מין של זוג, שלא במסגרת חיי נישואים ולא בהתאם להגדרות הדת (נידה), אסורים ומכונים "בעילת זנות". מכאן, שהולדה שמקורה בקיום יחסים כאלו, נחשבת חמורה, בדרגות שונות ובהתאם לנסיבות.

בעבר, הטילו סנקציות על הילד שהוגדר כממזר ועל הוריו, במטרה לגנות את מעשיהם האסורים של הורי הילד ולהרתיע את כלל הציבור, מביצוע מעשים כאלה. להלן, מספר מקרים המגדירים באילו נסיבות ילד ייחשב כממזר על פי היהדות:

• גילוי עריות – כלומר, קיום יחסים בין בני משפחה מדרגה ראשונה.
• מעשה ניאוף – הולדת ילד מיחסים בין אישה נשואה לבין גבר שאינו בעלה של אישה נשואה.
• מקרי תערובת – בן לאימא יהודייה ואבא גוי.

בתנ"ך מוזכר יפתח הגלעדי, כממזר אשר הוגלה בצעירותו לאור מעמדו, אם כי בסופו של דבר, הוא הפך לשופט. עם זאת, גם כיום, המונח "ממזר" עודו רלוונטי, כאשר מעוניינים באישור קיום נישואים על ידי הרבנות וכן בחלק מהקהילות החרדיות, אשר בוחנות אילן יוחסין לשם שידוך.

זכאותו של ילד מחוץ לנישואים – למזונות:

הדין האישי הקבוע במדינת ישראל, הינו דין תורה וממנו נלקחו עקרונות רבים, כגון מזונות. כמו כן, נישואים וגירושין בישראל, נערכים בין יהודים, לפי הדין העברי–דתי.

באשר למזונות, העיקרון שמנחה הן את הערכאות האזרחיות והן את בתי הדין הרבניים, הוא טובת הילד. זאת ועוד, הדין הדתי ובמיוחד המשפט המודרני, אינם מדירים ילד שמוגדר כממזר, ממזונות. בפעמים רבות, הדילמה המובאת בעניין זה, נוגעת לזהותו של האב. לא אחת, בתי הדין הרבניים מעדיפים שלא להכיר בזהות האב על ידי בדיקת אבהות וזאת כדי לא להגדיר ילד כממזר או כדי להימנע מכך, בבחינת "לעצום את העיניים". כך גם באשר להתנהלות בית המשפט לענייני משפחה. הפסיקה גם הכירה במונח "אבהות משפטית" במקרים כאלו. כלומר – ההנחה היא שהאב הוא אכן האב, אפילו אם קיים ספק, מה שמטיל עליו את חובת המזונות. חשוב להעיר, כי בדיקת אבהות יכולה להיעשות רק באמצעות צו של בית המשפט ולא מתוך רצון ויוזמה אישית.

אגב, גם במקרה של סרבנות במזונות, על ידי האב, או כאשר הוא אינו מכיר בילדו בנסיבות המתוארות, המדינה תדאג להשלים לסכום בסיס, המאפשר חיים סבירים לילד (על ידי המוסד לביטוח לאומי. במידה ויש אב שלא משלם, אזי יצטבר לו חוב בביטוח הלאומי, אך לא יקצצו בכספיו של הילד).

סיכום:

לכאורה, ניתן להאמין כי המונח ממזרות והמיתוג שלו, הינם נחלת העבר. אך לא כך הדבר במדינת ישראל. כאמור, יש אוכלוסיות שמייחסות משמעות לאפיון ילד או בגיר כ"ממזר". למרות ההנחה הרווחת בציבור, כי כל ילד אשר ייוולד מחוץ לנישואים, הינו ממזר – לא כך הדבר על פי הדת היהודית.

לכן, כאשר נתקלים בסיטואציה המחייבת את בחינת הדברים, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה. האחרון יוכל להגדיר, על סמך ניסיונו, האם המקרה נופל לכדי ממזרות וכן מהן ההשלכות הקיימות, על פי הערכאות השונות.