כאשר מתבצעת עבירה פלילית, על המשטרה לקיים חקירה פלילית, כדי לאתר חשוד או חשודים בביצועה. בדרך כלל, החקירה הפלילית מובילה גם לכתב אישום נגד חשוד או מספר חשודים. לעיתים, כתב אישום מסתיים בהרשעה פלילית וגזירת דין (דהיינו – הטלת עונש על נאשם). כל אותם הליכים, נכללים בהליך אחד "גדול", הנקרא "ההליך הפלילי". במאמר שלהלן, נסקור מ-א' עד ת', מהו ההליך הפלילי ומהן אבני הדרך שלו. כמו כן נסביר, מדוע חשוב להיות מלווה בעורך דין פלילי, במסגרת ההליך הפלילי, כדלקמן:

פתיחתה של חקירה פלילית:

ההליך הפלילי הוא כינוי כללי למספר רב של הליכים מתחום המשפט הפלילי. יש הרואים במונח "הליך פלילי", הליך הנפתח רק כאשר מוגש נגד נאשם כתב אישום, דהיינו: רק כאשר ההליך הפלילי מתנהל בפני ערכאות. לעומת זאת, יש הסבורים (ובצדק), כי ההליך הפלילי אינו נפתח רק במסגרת ניהול הליך בבית המשפט, אלא כבר בשלב החקירה הפלילית. לעמדה זו קיים בסיס מוצק, שכן בהיעדר אירוע פלילי, לא תתנהל חקירה פלילית. ללא חקירה פלילית מוצלחת, לא יוגש בכלל כתב אישום. לכן, יש לראות בהליך הפלילי מקשה אחת, כאשר תחילתו היא בעת התרחשותה של עבירה פלילית.

נשאלת השאלה: כיצד מגלה המשטרה על קיומה של עבירה פלילית? על שאלה זו, משיב חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע את הדרך הראשונה שבה מגלה המשטרה על קיומה של עבירה. כלומר: הסעיף קובע, כי כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה, על כל עבירה שבוצעה. דהיינו, כל אדם רשאי לפנות לתחנת המשטרה ולהתלונן על קיומה של עבירה פלילית, בין אם היא בוצעה כלפיו או כלפי צד שלישי. הדרך השנייה, קבועה בסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע, כי במידה ולמשטרה נודע על ביצוע עבירה "בכל דרך אחרת" (כלשון הסעיף), אזי עליה לפתוח בחקירה. לדוגמא, המשטרה יכולה לגלות על קיומו של אירוע פלילי באמצעות התקשורת, או במסגרת חקירה של אירוע אחר ועוד.

במידה והמשטרה פתחה בחקירה פלילית, אזי עליה לקיים חקירה, כדי לאתר חשוד או חשודים בביצועו של האירוע הפלילי הנחקר. לצורך ביצוע חקירה מוצלחת, המחוקק העניק למשטרה מגוון רב של סמכויות נלוות, כפי שנתאר בהמשך.

פעולות הנעשות במסגרת חקירה פלילית:

כדי שהמשטרה תוכל לבצע את תפקידה ביעילות, עליה להחזיק בסמכויות. סמכויות אלו מוקנות לה מכוח מספר חוקים. להלן נסביר, מהן פעולות החקירה השכיחות הנעשות במסגרת חקירות פליליות ומכוח אילו חוקים, מוסמכת המשטרה לבצען:

האזנת סתר: חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979, מסמיך את המשטרה להאזין לאדם אחר או לקבוצת אנשים ללא ידיעתם. יש להבחין בין הקלטה "מותרת" לבין האזנת סתר. כאשר פלוני מקיים שיחה עם אלמוני ומקליט את השיחה, אזי לא מדובר בעבירה של האזנת סתר, שכן פלוני הוא צד אקטיבי לשיחה. עם זאת, אדם המניח מכשיר הקלטה במשרד של אדם אחר ללא ידיעתו ומאזין לשיחותיו, מבצע עבירה פלילית, לפי חוק האזנות סתר. אך למשטרה מותר לבצע האזנת סתר ובלבד שהיא נעשית על פי הקווים המנחים בחוק. דהיינו, על מנת שהמשטרה תוכל לבצע האזנת סתר, עליה לקבל צו מבית המשפט. נציין כי שימוש באזנות סתר נפוץ מאוד בעבירות פליליות מורכבות, הנחקרות במשך תקופה ארוכה, לעיתים אף באופן סמוי בחלק מהזמן.

איתור ואיסוף ראיות מדעיות: למשטרה יש סמכות לאסוף ראיות מדעיות, כגון: ליטול טביעות אצבע, ליטול דגימות דנ"א ועוד. סמכות זו מוקנית לה לצורך שמירה על ביטחון הציבור ולשם קידום חקירות. בנוסף, למשטרה יש מאגר של דגימות של טביעות אצבע ודנ"א, לצורך תיעוד ואיתור, במקרים שבהם מתבצעת עבירה פלילית. סמכותה של המשטרה להחזיק במאגר נתונים, קבועה בחוק הנקרא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996. לדוגמא, כאשר המשטרה חוקרת אירוע של התפרצות לדירה, אחת הפעולות הראשוניות שהיא תבצע, היא ליטול טביעות אצבע מזירת העבירה. היות והמשטרה מחזיקה מאגר של טביעות אצבע של אנשים שנעצרו בעברם והורשעו, הרי שלעיתים, באמצעות אותו מאגר, ניתן לערוך התאמות בין דגימות שניטלו במסגרת חקירה מסוימת, לבין דגימות המצויות במאגר עצמו. במציאות, לא פעם נתפסים חשודים רק בשל התאמות דנ"א או טביעות אצבע.

איכון טלפוני: איכון טלפוני הוא פעולה תקשורתית, שבמסגרתה המשטרה מאתרת אדם מסוים באמצעות מיקום הטלפון הסלולרי שלו. שימוש באיכון טלפוני נפוץ בתיקים שבהם המשטרה מחפשת נעדר או אדם שיש חשש לשלומו. כמו כן, לא פעם השימוש באיכון טלפוני מסייע לבדוק גרסאות שמוסרים חשודים בעבירה, במסגרת החקירה המשטרתית (למשל: במקרה של חשוד הטוען כי היה במקום אחר בעת האירוע, ניתן לבדוק את גרסתו באמצעות איכון).

עריכת חיפוש בחצרים: אחת הסמכויות המהותיות המוקנות למשטרה, היא סמכות לערוך חיפוש בחצרים (כלומר: דירת מגורים, משרד ועוד). הסמכות לכך קבועה בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"). בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי, ברירת המחדל היא: למשטרה מותר לערוך חיפוש בחצרים רק עם צו חיפוש. עם זאת, ישנם מקרים שבהם למשטרה יש סמכות לקיים חיפוש בחצרים, גם ללא צו. נפרט על כך בהמשך.

לשם קבלת צו שיפוטי לעריכת חיפוש בחצרים, יש לפנות לבית המשפט ולהוכיח, כי קיים יסוד סביר לחשד כי בחצרים עשויות להימצא ראיות לביצוע עבירה פלילית. לחלופין, יש צורך להוכיח, כי בחצרים יש רכוש החשוד כגנוב, או כי בוצעה או עתידה להתבצע בחצרים עבירה. בית המשפט רשאי לתת למשטרה צו לשם עריכת חיפוש בחצרים. סמכות זו, קבועה בסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי. נעיר, כי חיפוש בחצרים הינו מוגבל, בהתאם להוראות החוק. לדוגמא, לשם עריכת חיפוש בחצרים, על המשטרה לדאוג כי יהיו במקום שני עדים וכן לערוך דו"ח חיפוש. תוקפו של צו חיפוש בחצרים, הוא חצי שנה.

פקודת סדר הדין הפלילי מקנה למשטרה סמכות לערוך חיפוש בחצרים גם ללא צו, אך זאת רק במקרים מסוימים, בהתאם לסעיף 25 לפקודה. אלו המקרים:

(1) כאשר לשוטר יש יסוד סביר לחשד, כי בחצרים מתבצעת עבירה מסוג פשע (כלומר: עבירה שהעונש בגינה גבוה מ-3 שנים).

(2) כאשר "תופס" החצרים, פונה למשטרה ומבקש את עזרתה.

(3) כאשר אדם אחר הנמצא בחצרים, מבקש את עזרת המשטרה.

(4) כאשר המשטרה מקיימת מרדף אחר חשוד הנכנס לחצרים. במקרה כזה, שוטר רשאי להיכנס לדירה ולערוך חיפוש.

חיפוש בחומרי מחשב: סמכות מהותית נוספת של המשטרה במהלך החקירה הפלילית, היא: לערוך חיפוש במחשב. עם זאת, בניגוד לחיפוש בחצרים, חיפוש הנערך במחשב צריך להיעשות ע"י בעל מקצוע ולא ע"י שוטר רגיל. כמו כן, חיפוש במחשב חייב להיעשות בצו ספציפי מבית המשפט. כל זאת – בהתאם לסעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי. חיפוש בחומרי מחשב, משמעותי מאוד לצרכי חקירה. במחשב ניתן לאתר תכתובות ומסמכים, אשר יכולים לקדם חקירה פלילית ולהפליל גורמים המעורבים בה.

סמכות לבצע עיכוב: לצורך קידומה של חקירה פלילית, למשטרה יש סמכות לעכב חשודים. עיכוב הוא הליך, שבו חשוד נלקח לתחנת המשטרה, אם לצורך חקירה ואם לצורך זיהוי ולעיתים גם לצורך מסירת עדות. הסמכות לעכב אדם, קבועה בסעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). עיכוב, מוגבל בזמן לשלוש שעות. בניגוד לסמכות המעצר, עיכוב אינו אמור להתבצע, תוך שימוש בכוח. נעיר, כי חוק המעצרים מורה, כי על שוטרים להעדיף להפעיל את סמכות העיכוב לעומת סמכות המעצר, בשל הפגיעה הקלה יותר הנלווית לעיכוב, מאשר למעצר.

סמכות לבצע מעצר: סמכות המעצר היא סמכות נוספת השמורה לשוטרים בלבד, אם לצורך שמירה על סדר ציבורי ועל בטחון ושלום הציבור ואם לצרכי חקירה. סמכות המעצר מתחלקת לשתיים: סמכות לעצור אדם ללא צו שופט וסמכות לעצור אדם בצו שיפוטי. נסביר את ההבדלים:

מעצר ללא צו שופט: לשוטר יש סמכות לעצור אדם החשוד בביצוע עבירה פלילית, או עתיד לעבור עבירה פלילית בת מעצר (עבירה בת מעצר: עבירה שהעונש בגינה גבוה מ-3 חודשי מאסר). כמו כן, לשוטר יש סמכות לעצור אדם, במקרים אלו:

1) כאשר קיים חשש, שהאדם לא יתייצב לחקירה.

2) כאשר אדם שוחרר בערובה ולא עמד בתנאיה.

3) כאשר קיים חשש, שמא אותו אדם ישבש הליכי חקירה.

4) במקרים שבהם אדם חשוד בעבירות חמורות, למשל: רצח, אלימות קשה, מין, עבירה נגד ביטחון המדינה ועוד.

סמכותו של שוטר לבצע מעצר, מוגבלת ל- 24 שעות בלבד. כדי להאריך מעצר של חשוד, יש להביאו בפני שופט בית משפט שלום.

מעצר בצו שופט ("מעצר ימים"): זו אחת מהפעולות השכיחות ביותר, במסגרתה של חקירה פלילית. לרוב, המשטרה עותרת לעצור חשודים למספר ימים, על מנת לערוך פעולות חקירה, המצריכות את שהייתו של החשוד במעצר. לבית המשפט יש סמכות להורות על מעצרו של חשוד, עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום, כדלקמן: בית המשפט לא יורה על מעצר למספר ימים, בטרם הוגש כתב אישום, אלא אם שוכנע כי קיים חשד סביר בעניינו של החשוד, שהוא ביצע עבירה, שהעונש בגינה גבוה מ-3 חודשים.

אם יש חשד סביר, אזי בית המשפט יורה על הארכת מעצר של חשוד, במקרים שבהם קיים יסוד סביר, ששחרור החשוד עשוי לגרום לשיבוש הליכי חקירה, או במקרים שבהם קיים יסוד סביר, ששחרור החשוד עשוי לסכן את ביטחון המדינה, הציבור או אנשים מסוימים. כמו כן, בית המשפט יורה על הארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום, במקרים שבהם יש צורך לקיים חקירה.

כלומר, לצורך הארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום, צריכים להתקיים שני תנאים: יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה ואחת מהחלופות שמוזכרות. נציין, כי במסגרת הארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום, יכול בית המשפט להאריך את מעצרו של חשוד למשך לא יותר מ- 30 ימים בסך הכל, אך לא בפעם אחת.

סיום החקירה והגשת כתב אישום:

במידה והחקירה הפלילית הסתיימה, אזי על המשטרה להעביר את התיק לידי תביעה. ישנן עבירות פליליות שאת כתבי האישום בגינן מגישה התביעה המשטרתית וישנן עבירות שכתבי אישום בגינן מוגשים ע"י הפרקליטות.

כאשר המשטרה מסיימת את חקירתה, היא מעבירה את חומר החקירה לידי אחד התביעה. התביעה רשאית לסגור את התיק הפלילי ורשאית להחזיר את התיק הפלילי למשטרה, לצורך ביצוע השלמות חקירה. עם זאת, במידה וקיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין ובמידה ומהתיק הפלילי עולה כי ישנן ראיות שיכולות להביא להרשעה, אזי על התביעה או הפרקליטות להגיש כתב אישום.

נעיר, כי בשלב העברת חומר החקירה לידי התביעה או הפרקליטות, במידה ומדובר בעבירת פשע והחשוד שעתיד להיות מוגש נגדו כתב אישום, אינו נמצא במעצר – אזי החשוד זכאי לעריכת שימוע בכתב, או בפני הפרקליטות או בפני התביעה. במסגרת השימוע, החשוד יכול לנסות לשכנע את הגוף התובע, להימנע מהגשת כתב אישום, או לצמצם את האישומים בעניינו.

הסמכות לבקש לעצור נאשם עד לתום ההליכים:

במידה והמדינה מחליטה להגיש נגד חשוד כתב אישום פלילי, אזי היא רשאית להגיש בקשה למעצר עד לתום ההליכים. המשמעות היא, שאם בית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים, אזי החשוד (שכבר הופך להיות נאשם) ישהה במעצר, עוד בטרם הוא הורשע בפלילים. כדי שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים, על בית המשפט להתרשם כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד החשוד, כדלקמן:

(1) חשד לפגיעה בשלום הציבור, ביטחון המדינה או ביטחונם של עדים ואנשים נוספים.

(2) חשד לשיבוש הליכי משפט.

(3) אי עמידה בתנאי שחרור בערובה.

כלומר, בדומה למעצר הימים, גם לצורך הארכת מעצר עד לתום ההליכים, יש צורך בראיות לכאורה נגד החשוד, כתנאי בלעדי. בהתקיים התנאי.

פתיחת ההליך הפלילי:

עם הגשת כתב האישום, נפתח "המשפט הפלילי". כלומר, כאשר ההליך הפלילי מורכב מחקירה פלילית הנערכת ע"י המשטרה ומהווה את חלקו הראשון – עתה, עם פתיחתו של המשפט הפלילי, נפתח חלקו השני של ההליך הפלילי.

כתב אישום הוא מסמך המפרט את העובדות שבגינן מואשם הנאשם וכן את הוראות החוק והעבירה שבה הוא נאשם. כאשר מוגש כתב אישום, יזומן הנאשם לישיבה הנקראת "ישיבת הקראה". במסגרת ישיבה זו, יהיה על הנאשם להשיב לכתב האישום שהוגש נגדו. הוא יהיה רשאי לכפור בעובדותיו, להודות חלקית או להודות בכל.

במידה והנאשם כפר בעובדות כתב האישום, אזי תחל שמיעת הראיות בתיק הפלילי.

שמיעת הראיות:

כאמור, במידה והנאשם כופר בעובדות כתב האישום, יהיה על המדינה להוכיח את אשמתו. הכלל בהליך הפלילי הוא: המדינה היא המאשימה ולכן עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם, מעבר לכל ספק סביר. לכן, המדינה היא זו אשר מציגה את ראיותיה בפני בית המשפט. עם סיום השמעת ראיותיה, תישמענה ראיותיו של הנאשם עם עדותו.

לאחר סיום שמיעת העדים והצגת הראיות בתיק הפלילי, הצדדים יסכמו את טענותיהם. לאחר מכן, ייקבע מועד למתן הכרעת דין בתיק הפלילי.

הכרעת דין וגזר דין:

עם תום השמעת הסיכומים בתיק הפלילי, תינתן ע"י בית המשפט הכרעת דין. מדובר בהכרעה שמטרתה לקבוע, האם הנאשם אשם בעבירה, אשם בחלק מן העבירות, או זכאי מביצוע העבירה הפלילית שבה הוא הואשם. במידה ובית המשפט הרשיע את הנאשם, אזי ייקבע מועד לדיון לשמיעת טיעונים לעונש.

שלב הטיעונים לעונש, הוא השלב שבו המדינה תציג את עמדתה לגבי העונש ההולם שיש לגזור על הנאשם, כאשר הנאשם ינסה להוכיח לבית המשפט, כי יש לגזור עליו עונש מקל. עם סיום השמעת הטיעונים לעונש, יינתן ע"י בית המשפט גזר הדין, שבמסגרתו יקבע מהו העונש שייגזר על הנאשם.

ערעור פלילי:

למעשה ,עם מתן גזר הדין בעניינו של חשוד, לכאורה מסתיים ההליך הפלילי. בפועל, לאחר מתן גזר הדין, עומדת לנאשם וגם למדינה, הזכות לערער על פסק הדין של בית המשפט, בתוך 45 ימים. ערעור פלילי על פסק דין פלילי שניתן בבית משפט השלום, מוגש לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בערעור בהרכב של שלושה שופטים (למעט בתיקי תעבורה). ערעור על פסק דין פלילי שניתן בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, יוגש לבית המשפט העליון. כמו כן, לנאשם ולמדינה יש זכות להגיש גם בקשה למתן רשות ערעור, במידה ומדובר בערעור שני. למשל, אם הנאשם הורשע בבית משפט השלום, ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה, אזי הוא רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אך לרוב, בקשות אלו נדחות, אלא אם מדובר בערעור משפטי עקרוני, או כאשר מתקיים עיוות דין קיצוני.

חשיבות הייצוג המשפטי:

בדומה לכל תחום מומחיות, גם הליכים משפטיים הם הליכים המצריכים ליווי של מומחה. אותו מומחה הוא עורך הדין. במהלך קיומם של הליכים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר בהליכים פליליים, חשוב להיות מלווה בעורך דין פלילי הבקיא בתחום, אשר ייצג אתכם במגוון ההליכים המשניים הכלולים במסגרת ההליך הפלילי. אלו חלק מהיתרונות של להיות מיוצג ע"י עורך דין, במסגרת הליך פלילי:

1. ייצוג מקצועי בפני ערכאות: רק עורך דין פלילי מיומן ובעל ניסיון, יוכל לייצגכם במסגרת ההליך הפלילי בצורה מיטבית, בכל הערכאות המשפטיות, החל מבתי המשפט ועד לייצוג בפני המשטרה והפרקליטות וכן במסגרת גזירת הדין והערעור.

2. עצה מוקדמת שווה זהב: לא רבים יודעים זאת, אך לעיתים, אפילו יעוץ מהיר של עורך דין לפני חקירה פלילית, יכול להיות שווה הון. לעיתים, העצה שניתנת בשלב זה, עשויה לשנות את כל מהלך החקירה הפלילית ולהביא לסגירת התיק, עוד במהלך החקירה במשטרה. לעומת זאת, היעדר ייעוץ של עורך דין בשלב החקירה, עשוי לא פעם להביא להגשת כתב אישום נגד חשוד, אף במקרים שבהם הראיות שנאספו נגדו, חלשות מאוד.

3. יתרון במסגרת ניהול משא ומתן: עורך דין פלילי מיומן יידע לבחון לעומק את התיק הפלילי בעניינכם ולהגיע בצורה מיטבית להחלטה מושכלת, האם כדאי לבחון אפשרות לסגור בהסדר את התיק הפלילי. לשם כך נדרשות יכולות משא ומתן, להן נלווה גם ניסיון במסגרת הליכים פליליים. רק עורך דין מיומן יוכל למקסם את האינטרסים שלכם.

לסיכום:

ההליך הפלילי הוא הליך מורכב הכולל נושאים רבים ושונים, אשר מצריכים ידע משפטי נרחב וניסיון. ההליך הפלילי נפתח ברגע שמתרחשת עבירה פלילית. החל מרגע זה, בדרך כלל מוטלת על המשטרה חובה לקיים חקירה פלילית, למרות שיש לה גם סמכות להימנע מחקירה. לאחר מכן, במידה ומתקיימת חקירה פלילית, למשטרה יש סמכויות רבות לצורך ביצוע החקירה. במידה ונמצאו ראיות נגד חשוד או חשודים מסוימים, יועבר התיק להכרעת הגוף התובע. בשלב זה, יכול הגוף התובע להורות על הגשת כתב אישום או להימנע ממנו. במידה והוגש כתב אישום, אזי יתנהל הליך משפטי בבית המשפט, שבסופו תינתן הכרעת דין. במידה והנאשם יורשע בפלילים, אזי בית המשפט יגזור עליו את העונש ההולם.