חתימה על הסכם ממון היא מעשה בעל השלכות ארוכות טווח. בניגוד להסכמים רגילים, הסכם ממון עשוי להסדיר "סיטואציה עתידית" (דהיינו: חלוקת רכוש בעת גירושין). מאידך, הוא הסכם שעשוי לא להתממש. מאחר ומדובר במעין הסכם עתידי אפשרי, יש לקחת בחשבון מכלול שלם של נסיבות, השלכות ושיקולים ארוכי טווח. כל אלו הופכים את הסכם הממון להסכם מורכב, אשר יש לחתום עליו רק בסיוע של עורך דין משפחה. הדין לגבי הסכמי ממון מעלה שאלות משפטיות רבות, כמו: כיצד חותמים ומאשרים הסכם ממון? מה הדין במקרה שבו לא חותמים על הסכם ממון? ועוד.

במאמר שלהלן נשיב לשאלות אלו ונסקור בהרחבה את הדין החל על הסכמי ממון. לפני שנתחיל, נציג בקצרה את התמונה הכוללת, כלומר: כיצד מתגרשים ואילו תחומים יש להסדיר במסגרת הליך גירושין. לאחר מכן נדון בשאלה, מה הדין החל על חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג. לבסוף, נדון כאמור בהרחבה בסוגיית הדין החל על הסכמי ממון. כל זאת, לנוחיות הגולשים והגולשות, להלן:

הערה: מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ממוקד וספציפי. המאמר הינו מאמר כללי בלבד.

מה כולל הליך גירושין?

סוגיית חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג, היא רק נדבך אחד מהליך כולל הנקרא "הליך הגירושין". כדי להבין מהו הסכם ממון, על השלכותיו, יש להבין ולהכיר את "התמונה הכוללת". לכן, בחלק זה נסביר מה כולל הליך גירושין וכן נסקור כל אחד מההליכים הנוגעים להליך הגירושין.

הליך גירושין: הגירושין עצמם, הם הנושא המהותי ביותר שיש להסדיר. זאת, לצורך יצירת הפרדה סופית בין בני הזוג. בישראל, ענייני גירושין ונישואין מוסדרים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, קובע, כי נישואין וגירושין בישראל ייערכו על פי דין "תורה". כלומר, בעת גירושין, על בני הזוג לפנות לבית הדין הרבני בתביעת גירושין.

תביעת גירושין היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. על מבקש הגירושין להגיש כתב תביעה, לפרט את מלוא העובדות הרלוונטיות וגם להוכיח כי בהתאם לעילות הקבועות בדין הדתי-עברי, יש לו עילת גירושין (למשל: מום פיזי, עילת הבגידה, מעשה כיעור ועוד). אם בית הדין השתכנע כי אכן הוכחה עילת גירושין, יינתן פסק דין לגירושין וייערך טקס גירושין שבמסגרתו יינתן "גט" לאישה. נציין, כי במידה ובני הזוג מבקשים להתגרש ב"הסכמה", אזי אין צורך בניהול "תביעת גירושין", אלא יש להגיש בקשה לאישור הסכם גירושין. ההליך המשפטי במקרים כאלו, קצר בהרבה ופחות מורכב.

הליך מזונות: בהתאם לדין הדתי החל על יהודים בכל הנוגע לדיני האישות, מוטלת על האב חובה לשאת במזונות ילדיו. לכן, במסגרת הליך גירושין, על בני הזוג להסדיר את גם גובה המזונות שישולמו ע"י האב. הליכי מזונות יכולים להתנהל בבית הדין הרבני, אך בעניינים אלו יש סמכות מקבילה גם לבית המשפט לענייני משפחה (על סמכויותיו נרחיב בחלק הבא של המאמר). ענייני מזונות לא נוגעים רק לילדים, היות וגם אישה זכאית למזונותיה, מכוח הדין הדתי (בנסיבות מסוימות שלא נרחיב לגביהן) וזאת עד לרגע מתן הגט.

הליכי משמורת והסדרי ראיה: הנושא הקשה והכאוב ביותר במסגרת הליך הגירושין, הוא השאלה מי מההורים יזכה במשמורת בלעדית על הילדים המשותפים. משמורת היא כינוי לזכות שאותה מקבל אחד ההורים, לשאת באחריות לגידול השוטף של הילדים המשותפים. אם המשמורת ניתנה לאחד ההורים, יזכה ההורה השני ב"הסדרי ראיה". כלומר, ההורה השני (הלא משמורן) ייהנה מזמנים קבועים שבהם הוא ייטול את האחריות לגידול הילדים. אפשרות נוספת הנוגעת לאופן הסדרת המשמורת, היא באמצעות עריכת משמורת משותפת בין ההורים. ככלל, ענייני משמורת ילדים נתונים לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, למעט חריג אחד שנתייחס אליו בהמשך.

ענייני חלוקת רכוש: נושא נוסף שעל בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית חלוקת הרכוש המשותף. נרחיב על כך בהמשך.

נעיר, כי ענייני נישואין וגירושין בישראל הינם בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. סמכות זו חלה על נישואין וגירושין, אך גם על תביעות שלום בית, תביעות כתובה וגם תביעות מזונות. במקביל לבית הדין הרבני, קיימת ערכאה משפטית נוספת הנקראת "בית המשפט לענייני משפחה", אשר בסמכותה לדון בכל הליך הנוגע לתחום דיני המשפחה – למעט נישואין וגירושין. כמו כן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה, לדון גם בתביעות מזונות. עם זאת, במידה והוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אשר כוללת בתוכה גם תביעת משמורת, תביעת מזונות ותביעת רכוש, אזי בית הדין הרבני "קונה" סמכות לדון באותם נושאים, שבדרך כלל אין לו סמכות לדון בהם.

תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט לענייני משפחה הוקם בשנת 1995, בעקבות המלצות של וועדת "שיינבויים", אשר הוקמה לצורך מציאת פתרונות לייעול ההליכים המשפטיים בתחום דיני המשפחה. בין המלצותיה: להקים ערכאה משפטית ייחודית בעלת סמכות והתמחות ספציפית, אשר תדון רק בענייני משפחה. בהתאם לאותה המלצה, נחקק בשנת 1995 חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות. כמו כן, סדרי הדין ודיני הראיות בבתי המשפט לענייני משפחה, שונים במקצת מאשר בהליכים רגילים. לבית המשפט לענייני משפחה יש לעיתים סמכות לסטות מסדרי הדין ומדיני הראיות.

שופטי בית המשפט לענייני משפחה הם שופטים "רגילים" של בית משפט השלום, עם התמחות ספציפית וייחודית בתחום דיני המשפחה. שופטים בבית המשפט לענייני משפחה נבחרים כמו כל שופטי ישראל – באמצעות הוועדה לבחירת שופטים, שבראשותה יושבת שרת המשפטים. היות ובית המשפט לענייני משפחה הוא בעצם "בית משפט שלום" לכל דבר ועניין, אזי ערעורים המוגשים על החלטותיו או על פסקי דינו, מוגשים לבית המשפט המחוזי – בזכות. ערעור נוסף יכול להיות מוגש לבית המשפט העליון, אבל רק לאחר קבלת רשות.

לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל העניינים בתחום דיני המשפחה, מלבד ענייני נישואין וגירושין. כמו כן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בסכסוכים בין "בני משפחה". נדגיש, כי ההגדרה למונח "בני משפחה" בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, היא כדלקמן: אחים, אחיות, הורים, ילדים, הורים מאמצים וילדים מאומצים, סבים וסבתות ובני זוג לרבות ידועים בציבור.

זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה עוסק במגוון רב של תחומים, אשר כולם קשורים לתחום ה"כולל", הנקרא "דיני המשפחה". הבה נסקור את עיקר הנושאים: ענייני משמורת ילדים, ענייני רכוש בין בני זוג, סכסוכים כספיים בין בני משפחה, ענייני פונדקאות, אישורים של הסכמים בתחום דיני המשפחה – לרבות הסכמי ממון (על כך נרחיב בהמשך), ענייני אימוץ ילדים, ענייני מזונות, ענייני קביעת גיל ושמות ומגוון רחב של נושאים נוספים.

חלוקת רכוש בין בני זוג במסגרת הליך גירושין

בתקופת הנישואין בני הזוג עובדים, מגדלים ילדים, וגם צוברים רכוש משותף, כמו דירת מגורים, דירות נוספות להשקעה, קופות גמל, חסכונות מסוגים שונים, רכוש פיזי יקר ערך, מוניטין עסקי, כספי פנסיה ועוד. בעת גירושין, על בני הזוג להסדיר את ענייני הרכוש המשותף ולקבוע כיצד הרכוש המשותף יחולק ביניהם. לכן, עולות השאלות: מה הדין בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, בעת גירושין? מה הדין בנוגע לרכוש שאחד מבני הזוג קיבל לפני הנישואין? מה הדין בנוגע לקצבת זקנה שכל אזרח במדינת ישראל זכאי לקבל? על כל אלו, משיב הדין, אשר קבוע בחוק הנקרא "חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.

במידה ובני זוג מבקשים להתגרש ועולה השאלה כיצד יחולק הרכוש המשותף שלהם, התשובה לכאורה פשוטה: חוק יחסי ממון קובע ברירת מחדל ברורה במקרים כאלו, בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון, הקובע כי חלוקת הרכוש תהיה "שווה". ברירת המחדל הזו נקראת "הסדר איזון המשאבים" בחוק יחסי ממון. כלומר, בהתאם לחוק יחסי ממון, בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג "יאוזן" ביניהם בצורה שווה.

בנוסף, חוק יחסי ממון קובע נקודה מהותית הקשורה ל"הסדר איזון המשאבים". נקודה זו נוגעת לסוג הרכוש המשותף אשר נכלל במסגרת איזון המשאבים. נסביר: חוק יחסי ממון קובע, כי אם יש צורך בעריכת הסדר איזון משאבים בין בני זוג, ייקחו בחשבון את "כלל נכסי בני הזוג", לרבות: זכויות פנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופת גמל וחסכונות של בני הזוג. דהיינו, במסגרת הסדר איזון המשאבים, נוטלים בחשבון כל סוג של רכוש משותף. עם זאת, חוק יחסי ממון מגדיר מספר סוגי רכוש שלא יילקחו בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים: קצבת זקנה, רכוש שהתקבל בירושה אצל אחד מבני הזוג, רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, קצבת אלמנות וקצבת נכות המתקבלות כתוצאה מאירוע תאונתי מן העבר.

עולה שאלה נוספת והיא: כיצד ניתן לחרוג מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון?

התשובה היא כזו: ישנם שני חריגים, בהתקיימם אפשר לערוך חלוקת רכוש שונה מהקבוע בחוק יחסי ממון. החריג הראשון הוא חתימה על הסכם ממון. נרחיב על כך בחלק הבא. החריג השני קבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע חלוקת רכוש שונה מהסדר איזון המשאבים וזאת בנסיבות מיוחדות ולבקשת אחד הצדדים (כלומר: אחד מבני הזוג). עם זאת, במידה ובית המשפט התבקש לערוך הסדר שונה מהקבוע בחוק יחסי ממון, אזי מחייב אותו החוק לקחת בחשבון גם את יכולת ההשתכרות של בני הזוג וגם את הנכסים "העתידיים" של בני הזוג. נעיר, כי מחלוקות רבות הנוגעות לענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, הינן סביב הזכות ליהנות מחלוקת רכוש שונה מהמוגדר בהסדר איזון המשאבים, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

מהו הסכם ממון?

הסכם ממון הוא הסכם בין בני הזוג, שבמסגרתו מסכימים בני הזוג על עריכת הסדר חלוקת רכוש בעת גירושין. זהו הסכם שבמסגרתו בני הזוג משנים, על פי רצונם ושיקול דעתם, מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון. כאמור, ישנם שני חריגים להסדר איזון המשאבים: חריג אחד קבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, שעליו פירטנו. החריג השני הוא כלשון חוק יחסי ממון, "הסכמה בכתב". אותה "הסכמה בכתב", היא למעשה חתימה על הסכם ממון.

הסכם ממון מוגדר בחוק יחסי ממון, בתור: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן – "הסכם ממון) ושינוי של הסכם כזה, יהיה בכתב". ככלל, הסכם ממון יכול להיחתם לפני הנישואין, אך הוא גם יכול להיחתם במהלך הנישואין. כדי שהסכם ממון ייהנה מתוקף חוקי, יש לאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית דין דתי. אם הסכם הממון נחתם לפני נישואין, ניתן לאשר אותו בפני עורך דין משפחה שהוא גם נוטריון. בית המשפט או נוטריון לא יאשרו (בהתאם להוראות חוק יחסי ממון) הסכם ממון, לפני שווידאו עם בני הזוג כי הם אכן מבינים את מהות ההסכם, את תוכנו ואת השלכותיו העתידיות. הסכם ממון הוא הסכם בעל השלכות עתידיות אפשריות, משמעותיות מאוד. נציין שבני זוג אשר במהלך השנים מבקשים לשנות את הסכם הממון – רשאים לעשות כן, אך עליהם לעשות זאת בכתב.

הסכם ממון הוא הסכם שלא בהכרח יתממש. מדובר בהסכם שנחתם בנקודת זמן מסוימת, אשר עשוי להשפיע או להיכנס לתוקף, אף עשרות שנים לאחר חתימתו. לכן, נדרשת זהירות רבה בעת החתימה עליו. לכן, קובע חוק יחסי ממון, כי בית המשפט צריך להיות ער לכך ולוודא היטב כי בני הזוג מבינים את מהותו של ההסכם ואת השלכותיו.

מהם היתרונות להסכם ממון?

להסכם ממון יש יתרונות רבים, אך גם מספר חסרונות. לא פעם, בתור עורכי דין משפחה, אנו נתקלים בשאלות רבות הנוגעות לטיבו של הסכם הממון ועל יתרונותיו וחסרונותיו. ככלל, אנשים רבים חוששים לחתום על הסכם ממון, מחשש לפגיעה עתידית ו\או מיצירת תחושת חוסר אמון. למרות זאת, אנו סבורים כי ישנם יתרונות רבים הנלווים לחתימה על הסכם הממון. את היתרונות האלו נציג להלן ולאחר מכן נציג את החסרונות, כדלקמן:

הסכם ממון יוצר וודאות: אחד הדברים החשובים ביותר בכל סיטואציה בחיים וכמעט לכל אדם הוא הוודאות. אנשים נהנים לקום כל בוקר ולדעת מה, ככל הנראה, יתרחש באותו יום. במיוחד, אנשים תמיד מעדיפים וודאות כלכלית. לכן, הסכם ממון הוא כלי מצוין שעומד לרשות שני בני הזוג, מכיוון שבעזרתו הם יכולים להבטיח לעצמם וודאות. למעשה, הסכם ממון קובע זכויות כלכליות. לכן, חתימה עליו מאפשרת לשני בני הזוג לדעת בדיוק מה תהיינה זכויותיהם ברכוש, ביום גירושין.

כלי לשמירה על רכוש אישי: הסכם ממון הוא כלי מצוין למי שמעוניין לשמור על רכוש אשר שייך לו, שאותו אינו מעוניין לחלוק עם בן הזוג האחר. במידה ולאחד מבני הזוג יש רכוש מסוים שאולי נצבר או התקבל במהלך חיי הנישואין, הרי שהדרך הטובה ביותר לשמור על אותו רכוש, שמא הוא לא ייכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים, היא באמצעות חתימה על הסכם ממון.

הסכם ממון מסייע בפתרון מחלוקות בזמן אמת: במידה ובני הזוג אינם עורכים הסכם ממון, אזי הם משאירים פתח לטעון בעתיד, שאין לערוך חלוקת רכוש שווה, אלא לסטות מברירת המחדל (כפי שתיארנו לעיל, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון). בהיעדר הסכם ממון, מותירים בני הזוג פתח למחלוקות רכושיות רבות, שניתן היה למנוע או לפתור, במידה והיו חותמים על הסכם ממון. אותן מחלוקות יעלו ממון רב וגם אנרגיה רבה ומיותרת. לכן, הסכם ממון הוא דרך מצוינת לפתור מראש מחלוקות, אף לפני שהן התגלו.

מהם החסרונות בהסכם ממון?

יש לציין בגילוי לב, שלהסכם ממון גם יש מספר חסרונות. הבה נמנה אותם להלן:

פגיעה באמון בין בני הזוג: לא פעם, חתימה על הסכם ממון גורמת או נובעת מחוסר אמון בין בני הזוג. לעיתים, צד אחד מבקש לשמור על רכושו (ובצדק, מבחינתו) – על חשבון הצד השני. לעיתים, במהלך חיי הנישואין, אחד מבני הזוג מבקש לפתע לחתום על הסכם ממון, בשל הכנסות רבות שהתקבלו בשל משלח ידו. כמו כן, לעיתים, עוד לפני הנישואין, אחד מבני הזוג מבקש לחתום על הסכם ממון ליום צרה או להגן על רכושו מפני בן הזוג. אין ספק שחתימה על הסכם ממון מעניקה יתרונות רבים כפי שפירטנו. אך לעיתים, חתימה או בקשה מבן או בת הזוג לחתום על הסכם ממון, עשויה להעיד על חוסר אמון בבן הזוג ובזוגיות ובחוסנה. אך ענייני אמון או חוסר אמון אינם עניינים משפטיים, אלא אישיים. לכן, אנו סבורים כי בסופו של דבר, במידה והסכם הממון לא מקפח אלא מאזן בין בני הזוג, הרי שיתרונותיו עולים על חסרונותיו.

חוסר שוויון בין צדדים: בתור עורכי דין לגירושין, נתקלנו לא פעם במקרים שבהם הסכם ממון נחתם אומנם בין בני זוג, אך לא היה מאוזן, משום שבני הזוג לא היו שווי ערך מבחינה כלכלית. לדוגמא: בן זוג מרוויח משכורת גבוהה וברשותו שתי דירות מושכרות – מה שגם מקנה לו הכנסה נוספת בכל חודש. לעומת זאת, בת הזוג חיה ממשכורת אחת צנועה, ללא דירת מגורים וללא הכנסות נוספות. אין ספק, שבמקרה כזה קיים חוסר שוויון כלכלי בין בני הזוג. במקרים כאלו, בדרך כלל הצד החזק הוא זה אשר יבקש לשמור על זכויותיו בנכסים שהיו ברשותו. לכן, במקרים כאלו, הסכם הממון לא בהכרח מאזן בין הצדדים, אלא גם עשוי להותיר בעתיד את הצד "הלכאורה החלש", באותה נקודה.

הנושאים שכדאי לכלול במסגרת הסכם ממון:

לדעתנו, חתימה על הסכם ממון מחייבת קבלת ייצוג משפטי הולם. אנו סבורים כי הסכם ממון מוצלח צריך להיבחן בהתאם לרצונם של הצדדים ובהתאם לאינטרסים שלהם, כך שכל הסכם ממון כולל הוראות שונות התואמות את הצדדים ודרישתם. עם זאת, ישנם כמה נושאים שכדאי להסדיר כמעט בכל הסכם ממון, כדלקמן:

הסדרת דירת המגורים: במידה ולבני הזוג יש דירת מגורים משותפת, כדאי להסדיר כיצד היא תחולק בעת גירושין וכן גם לקבוע את המנגנון שבו היא תחולק. למשל: מי יישא בשארית המשכנתא, מה הדין במקרה שאחד מבני הזוג ימשיך להתגורר בדירה ועוד.

הסדרת המוניטין העסקי ותגמוליו: במידה ולאחד מבני הזוג יש עסק שהוקם על ידו במהלך חיי הנישואין, אזי כדאי להסדיר בהסכם הממון, האם הצד השני יהיה זכאי לפירות המוניטין ובמידה והתשובה חיובית – מה יהיה גובה הזכאות והזכות.

הטלת סנקציות בגין הפרת ההסכם או העלמת מידע: רצוי מאוד לכלול בהסכם ממון, סנקציות בגין הפרה של ההסכם או במקרים שבהם מתגלה בדיעבד, שאחד מבני הזוג העלים מידע אשר גרם במישרין לפגיעה בבן הזוג השני, לרבות לפגיעה בזכויותיו הרכושיות.

לסיכום:

הסכם ממון הוא הסכם אשר נועד להסדיר את אופן ושיעור חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג, במקרה של פרידה. חוק יחסי ממון קובע, כי בהיעדר הסכם ממון, חלוקת הרכוש המשותף תיערך באופן שווה. אך במידה ובני הזוג מבקשים לשנות מהדין החוקי, הם רשאים לעשות כן ע"י הסכם ממון. הסכם ממון הוא הסכם מורכב וחשוב ויש להתייחס אליו ברצינות רבה ולקבל ייעוץ משפטי מעו"ד משפחה.