אין ספק כי אחד התחומים המגוונים והמורכבים כאחד, הוא תחום דיני המשפחה במדינת ישראל. מדובר בתחום עשיר ומורכב מסיבות רבות, שלא כולן משפטיות טהורות, אלא גם אישיות ורגשיות. לרוב, תחום דיני המשפחה גם נוגע בנושאים שהם בליבת חיינו, כמו הזוגיות שלנו, הילדים שלנו, הרכוש האישי שלנו ועוד.

בניגוד לתחומים משפטיים אחרים, תחום דיני המשפחה מאגד בחובו גם תחומים רבים ונוספים. למשל, תחום דיני המשפחה לא אחת עוסק בשאלות חוקתיות של דת ומדינה וזכויות אדם. למשל, סמכויות בתי הדין הרבניים. תחום דיני המשפחה נוגע גם בנושאים מסחריים, במיוחד כאשר בית המשפט לענייני משפחה עוסק בסכסוכי רכוש או סכסוכים עסקיים בין בני משפחה.

מכאן נשאלת השאלה, מהו בעצם תחום דיני המשפחה? כלומר – אילו נושאים עיקריים כלולים בתחום זה, מי הוא עורך דין משפחה, מה תפקידו של עו"ד משפחה? על כל אלו ועוד, במאמר המקיף שערכנו עבורכם\ן ולידיעתכן\ם, כדלקמן.

רקע כללי

כפי שציינו כבר בתחילת המאמר, אחד המאפיינים הייחודים של תחום דיני המשפחה, הוא העובדה שמדובר בתחום שחובק מספר רב של תחומים, שבאופן רגיל אין להם כל קשר – לכאורה – לתחום דיני המשפחה. למשל, כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, עליהם לערוך חלוקה של כל הרכוש המשותף שלהם. לעיתים הרכוש המשותף כולל גם מקרקעין, מה שמצריך מעורך דין משפחה, לעסוק ולהבין, גם בתחום המקרקעין. בני זוג שנמצאים בהליך גירושין, צריכים לא אחת סיוע של אדם שלישי אשר יגשר ביניהם ויסייע להם להגיע לידי הסכם גירושין. דהיינו, עורך דין משפחה, צריך לעיתים לשמש גם כמגשר גירושין, מה שמצריך מומחיות.

זאת ועוד, לעיתים מתרחשים סכסוכים כספיים בין בני זוג, או בין בני משפחה (אחים ואחיות, הורים וילדים ועוד). סכסוכים אלו לעיתים כוללים חברות ונכסים מגוונים, כך שכל אלו מצריכים מעורך הדין לענייני משפחה, לעסוק ולהבין גם בתחום המסחרי. תחום דיני המשפחה, לא אחת עוסק גם בפער בין בתי הדין הדתיים, האמונים על שפיטה בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, לבין התחום האזרחי והדין האזרחי הרגיל. כך שלא אחת, צדדים המנהלים הליכי משפחה, צריכים לעתור לבית המשפט העליון, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, מה שמצריך מעורך דין משפחה, לעסוק ולהבין גם בתחום החוקתי והמנהלי.

סיכום ביניים: תחום דיני המשפחה חובק מגוון רב של תחומים משפטיים, אשר מצד אחד נוגעים בעקיפין בתחום דיני המשפחה, אך מצד שני מהווים תחומי התמחות ייחודיים. כל אלו, מצריכים מעו"ד דיני משפחה, ידע ומומחיות רבגוניים.

אילו בתי משפט אמונים על שפיטה בתחום דיני המשפחה?

בתחום דיני המשפחה במדינת ישראל, יש למעשה שתי ערכאות שיפוט רלוונטיות. הערכאה המשפטית האחת, היא בית הדין הרבני, או כל בתי הדין הדתיים בהתאם לכל עדה דתית בישראל. בתי הדין הדתיים, אמונים ומוסמכים לעסוק באופן בלעדי, בתחום ענייני הגירושין והנישואין במדינת ישראל.

עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל, חוקק בארץ על ידי המחוקק המנדטורי חוק שנקרא "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל". חוק זה הקנה לכל בתי הדין הדתיים בארץ (דהיינו – בתי הדין הרבניים, המוסלמים, הנוצרים והדרוזים), את הסמכות הבלעדית לעסוק בשפיטה בתחום המעמד האישי. למעשה, דבר המלך במועצתו חל במשפטנו עד היום. עם זאת, בשנת 1953, חוקקה הכנסת חוק ספציפי הנקרא חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התש"יג – 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים"). חוק שיפוט בתי הדין הרבניים החליף את דבר המלך במועצתו, בכל הנוגע לסמכויות בתי הדין הדתיים-יהודים. במילים אחרות, חוק שיפוט בתי הדין הרבניים מקנה לבתי הדין האלו את הסמכות הבלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל. סמכות כזאת חלה גם על בתי הדין השרעים (כלומר – מוסלמים), הנוצרים והדרוזים, בכל הנוגע לשפיטה בין בני אותן דתות.

במקביל, ערכאה שיפוטית עיקרית ונוספת במדינת ישראל, בתחום דיני המשפחה, היא בית המשפט לענייני משפחה. למעשה, עד שנת 1995, לא היה קיים בית משפט לענייני משפחה. רק במסגרת המלצותיה של וועדה שנקראה "וועדת שינבויים", הומלץ על הקמת בית משפט ייעודי בתחום דיני המשפחה. אותה וועדה התכנסה ומונתה כדי לבחון כיצד ניתן לייעל את הליכי המשפחה במדינת ישראל. בין המלצותיה, היו הקמת בית משפט ייעודי לתחום המשפחה וגם הגמשת דיני הראיות בתחום דיני המשפחה, הקלה בתחום סדרי הדין וכן שפיטה מאחורי דלתיים סגורות, בכל הנוגע לסכסוכים משפחתיים.

בשנת 1995 חוקק חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו – 1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה). החוק הזה מקנה לבית המשפט לענייני משפחה את הסמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, מלבד נושא אחד, ענייני נישואין וגירושין. בית המשפט לענייני משפחה הוא בעצם בית משפט בדרגה של בית משפט שלום. שופטיו הם שופטי שלום, הנבחרים באמצעות הוועדה לבחירת שופטים, אשר בראשה יושבת שרת המשפטים. עם זאת, שופטי בית המשפט לענייני משפחה הם שופטים מיוחדים, משום שהם נדרשים למומחיות קודמת בתחום דיני המשפחה.

כאמור, בית המשפט לענייני משפחה הוקם כדי לעסוק בעניינים וסכסוכים משפטיים בין בני משפחה. המונח "בן משפחה" מוגדר בחוק בתור – אם, אב, ילדים, ילדים והורים מאמצים ומאומצים, אחים ואחיות, סבים וסבתות וכן זוגות נשואים או ידועים בציבור. זאת ועוד, הנושאים שבהם עוסק בית המשפט לענייני משפחה, הם: תחום האימוץ, פונדקאות, התרת נישואין, מזונות (הסמכות היא מקבילה שכן גם לבית הדין הדתי יש סמכות לעסוק במזונות), ענייני משמורת ילדים, ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, סכסוכים משפחתיים-כספיים, ירושות וצוואות ועוד.

נציין כי בית המשפט לענייני משפחה מקיים את דיוניו בפני דן יחיד. בנוסף, ערעורים על פסקי דין או החלטות של בית המשפט לענייני משפחה מוגשים לבית המשפט המחוזי וניתן לערער על החלטותיו, ברשות, לבית המשפט העליון.

סיכום ביניים: עד כה עסקנו במומחיות הנדרשת מעורך דין משפחה, שהיא ייחודית לעומת שאר עורכי הדין. בנוסף, הסברנו באופן כללי מה הן הערכאות השיפוטיות הרלוונטיות בתחום דיני המשפחה. עתה, נסקור את עיקר התחומים שבהם עוסק תחום דיני המשפחה – לעומק.

שפיטה בתחום הנישואין והגירושין

אחד העיסוקים העיקריים של עורך דין משפחה, הוא תחום הנישואין והגירושין. אין ספק שזהו גם אחד הנושאים המרתקים, המעסיקים אזרחים רבים. תחום הנישואין והגירושין הוא תחום מיוחד במדינת ישראל, משום שכאמור – הוא נתון למרותו של הדין הדתי-האישי שחל על בני הזוג. כלומר, בני זוג יהודים, יינשאו ויתגרשו בהתאם להוראות ההלכה היהודית. כך גם בני זוג נוצרים ומוסלמים. כדי להתגרש בישראל יש להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני (מעתה נעסוק בדין היהודי החל על יהודים, בתחום המעמד האישי).

אין ספק שהעובדה שהדין הדתי הוא זה אשר קובע, בלעדית, בתחום הנישואין והגירושין, מביאה גם לקשיים רבים. העובדה הזו לא אחת פוגעת באזרחים רבים. למשל, זוגות מעורבים במדינת ישראל, כלומר זוגות שאינם בני אותה דת, אינם יכולים להתחתן במדינת ישראל. כך גם זוגות מאותו מין, שאינם יכולים להינשא במדינת ישראל, שכן הדין הדתי לא מכיר בנישואין אלו. גם כאשר מדובר בבני זוג יהודים, לא אחת יכולים לקום קשיים בכל הנוגע לנישואין. למשל, כאשר מדובר בכהן וגרושה – אלה אינם יכולים להינשא, משום שהדין הדתי-יהודי אינו מתיר זאת.

באשר לגירושין לגופם, הכלל הוא כי אדם המבקש להתגרש, צריך לעתור בפני בית הדין הרבני בתביעת גירושין. עתה חשוב להדגיש, כי תביעת גירושין היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. מבקש הגירושין צריך להוכיח כי קיימות עובדות בעניינו, המקימות לו באופן אישי עילת גירושין. הצד השני, רשאי להתנגד לגירושין.

כאמור, מי שמבקש להתגרש צריך להוכיח כי יש לו עילת גירושין, מבין עילות הגירושין המוכרות לפי ההלכה היהודית, כמו עילת בגידה, עילת מעשה כיעור, עילת מורדת, מום גופני ועוד. בשלב מאוחר יותר, ישמע בית הדין את תיק הגירושין והצדדים יכולים להעיד בעצמם ואף להעיד עדים מטעמם, כדי להוכיח את טענותיהם. בסוף, בית הדין יכריע האם הוכחה עילת הגירושין והאם יש להורות על סידור גט, דהיינו – להורות על פסק דין לגירושין. נעיר כי תביעת גירושין וכל שכן ניהול הליך גירושין, הוא הליך מורכב מאוד, המצריך ידע וניסיון רב, המצוי רק באמתחתו של עו"ד גירושין.

נבקש להעיר כי לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק בענייני נישואין וגירושין, אך יש לו גם סמכות מקבילה לעסוק בענייני מזונות ילדים, מזונות אישה לרבות תביעות למזונות זמניים, תביעות כתובה ותביעות לשלום בית. עם זאת, באופן רגיל, לבית הדין אין סמכות לעסוק בתביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג וכן בתביעות משמורת, אלא בהסכמת בני הזוג, או במקרה שבו אדם המגיש תביעת גירושין, כורך עם תביעת הגירושין את כל ענייני הגירושין, כלומר – את ענייני המשמורת וחלוקת הרכוש. לא אחת, בני זוג המבקשים להתגרש, מקדימים בהתאם לאינטרסים שלהם ומגישים תביעות כרוכות לבית הדין הרבני, כדי להשיג לעצמם יתרון דיוני, על פי הנסיבות. לדעתנו, בניגוד לסברה רווחת, ניהול תביעת גירושין כרוכה, לא בהכרח טוב יותר לגבר ולא טוב יותר לאישה ולכן יש לבחון בכל מקרה לגופו, האם עדיף להגיש תביעת גירושין כרוכה, או תביעת גירושין לבית הדין הרבני ותביעות נוספות לבית המשפט לענייני משפחה. על כך, כדאי להיוועץ בעורך דין גירושין מיומן.

נושא נוסף שנוגע להליך הגירושין, הוא תביעה לאישור הסכם גירושין. בני זוג שנמצאים בהליך גירושין, יכולים לנהל תביעת גירושין מורכבת וארוכה, אך מצד שני הם יכולים להקל על עצמם ולהגיע לידי הסכם גירושין, שהוא בעצם הסכם פשרה שמסיים את המחלוקת ביניהם, או מאשר את הסכמתם לגירושין. כאשר קיים הסכם גירושין, על בני הזוג להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין ובמקרה זה ההליך יהיה קצר ונוח לבני הזוג.

בית הדין הרבני דן בתביעות גירושין בהרכב של שלושה דיינים. על החלטות בית הדין האזורי ניתן לערער לבית הדין הרבני הגדול ואף במקרים מסוימים לעתור לבית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ, כאשר מתגלים פגמים בהתנהלות בית הדין הרבני, על ערכאותיו השונות.

ענייני מזונות

נושא נוסף ועיקרי בתחום דיני המשפחה, הוא תחום המזונות. גם ענייני מזונות מוסדרים מכוח הדין הדתי-אישי, כאשר החובה לשאת במזונות, מוטלת מכוח כל הדתות המוכרות בישראל (יהודים, נוצרים ומוסלמים). מזונות, הם כינוי לתשלום חודשי המוטל על האב או הבעל, אשר נועד להבטיח קיום הולם לתלויים בו, שהם ילדיו של האב וכן בת זוגו במקרים מסוימים. כך שמזונות מתחלקים לשני סוגים: הסוג האחד והמוכר מאוד, הוא מזונות ילדים. התחום השני המוכר מעט פחות, הוא מזונות אישה. הבה נסביר על כל אחד מהם:

מזונות אישה: על פי הדין הדתי-יהודי, הבעל מחויב על פי הכתובה לדאוג לצרכיה של האישה, לכלכל ולזון אותה מבחינת צרכים יומיומיים. הכלל ההלכתי הוא, כי האישה עולה עם הגבר אך אינה יורדת. כלומר, גם בעת גירושין, עד למתן הגט הסופי, על הבעל לדאוג לצרכי האישה. כלומר, כל עוד הבעל לא גירש את האישה, מחובתו לדאוג לצרכיה. אך מציאות הלכתית לחוד ומציאות משפטית ומודרנית לחוד. כיום, מעמד האישה מוצק ומבוצר. כיום נשים עובדות, חלקן אף עובדות כמנהלות בתפקידים בכירים באופן זהה לגברים. כך שמזונות אישה לא משולמים בכל עת, אלא רק במקרים שבהם אכן קיימת תלות של האישה בגבר. בנוסף, אישה העותרת למזונותיה, צריכה גם להוכיח תום לב, כלומר – אישה שבכוונה לא עובדת כדי ליהנות ממזונות, לא בהכרח תהיה זכאית למזונותיה.

בנוסף, ישנם מקרים לפי ההלכה, שבהם הבעל יהיה פטור ממזונות אישה. למשל, כאשר האישה בוגדת בבעל, כלומר – מקיימת יחסי אישות עם גבר אחר, הרי שאז על הבעל מוטלת החובה ההלכתית לגרש את האישה, שלא תהיה זכאית למזונותיה. כמו כן, בית הדין יכול לפטור את הבעל ממזונות אישה, במקרים שבהם סיבת הגירושין היא התנהגות לא הולמת וחוסר תום לב של האישה. תביעות למזונות אישה אפשר להגיש לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה.

מזונות ילדים: על האב מוטלת החובה לשאת במזונות ילדיו. כאמור, מזונות ילדים משולמים לילדים כדי להבטיח את קיומם הכלכלי ההולם, גם בזמן שהאב אינו מתגורר עם ילדיו תחת אותה קורת גג. על פי הדין הדתי-אישי, על האב לשאת במזונות ילדיו מדין חובה, עד גיל 6. כלומר, עד אותו גיל האב חייב במזונות ללא תלות בהכנסתו, בכל הנוגע לצרכים השוטפים של הילדים. לאחר גיל 6 ועד גיל 15, האב עדיין חייב במזונות מדין חובה, אך בכל הנוגע למזונות מדין צדקה (שלא כוללים את הצרכים השוטפים והבסיסיים), חייב האב במזונות אלו בהתאם ליכולת השתכרותו. לאחר גיל 15, חייב האב במזונות מדין צדקה בלבד, כלומר – בהתאם ליכולתו הכלכלית. נעיר כי חובת האב לשאת במזונות ילדיו היא חובה מוחלטת. כמו כן, ענייני מזונות נדונים בבית המשפט לענייני משפחה וכן בבית הדין הרבני במקביל. ניתן לבחור לאיזו ערכאה להגיש תביעת מזונות. בשולי הדברים יוער, כי ענייני מזונות מורכבים בהרבה מהתיאור שהצגנו, לכן כדאי מאוד להיוועץ באופן פרטני בעורך דין גירושין.

ענייני משמורת ילדים

נושא מהותי נוסף מתחום דיני המשפחה, שקשור גם הוא לתחום הנישואין והגירושין, הוא תחום משמורת הילדים. כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, עליהם להסדיר מי מהם ישמש בתור הורה משמורן על ילדיו. הורה משמורן הוא ההורה הזוכה בזכות לשמש בתור ההורה האחראי על הטיפול השוטף בילדיו. ההורה השני, הלא משמורן, ייהנה לרוב מהסדרי ראיה. כלומר, זמנים קבועים שבהם הוא יהיה אחראי על גידול הילדים. לרוב, בשל חזקה הנקראת חזקת הגיל הרך, ילדים עד גיל 6 נמסרים לאמם, כמשמורנית יחידה. אומנם בחלק גדול מהמקרים הילדים נשארים בחזקת אמם, אך כיום יש כרסום מסוים בהנחה ובתפיסה הזו. אנו עדים יותר ויותר למקרים שבהם אבות מבקשים, לכל הפחות, לשמש בתור הורים משמורנים באופן משותף, דהיינו – לקיים משמורת משותפת.

עם זאת, ענייני משמורת ילדים תמיד נבחנים בהתאם לעיקרון-על אחד והוא עיקרון טובת הילד. כלומר, בית המשפט יפסוק ויטיל את המשמורת, בהתאם לשאלה מהי טובת הילד והיכן טובת הילד תבוא לידי מימוש באופן מיטבי. ככלל, ענייני משמורת ילדים נדונים בבית המשפט לענייני משפחה, אך ניתן לכרוך אותם עם תביעת גירושין בבית הדין הרבני, כפי שפירטנו לעיל. עוד נעיר, כי ענייני משמורת הם מורכבים מאוד וכן מערבים שיקולים רגשיים רבים, מה שמצריך סיוע של עורך דין משפחה מיומן בתחום.

ענייני רכוש

נושא נוסף שמעסיק עורכי דין רבים לענייני משפחה, הוא תחום חלוקת הרכוש בין בני זוג במסגרת הליך גירושין. בני זוג המקיימים יחדיו משק בית משותף, צוברים נכסים רבים במהלך חיי הנישואין. לכן, בעת גירושין עולה השאלה כיצד יחולק ביניהם הרכוש המשותף. הדין בכל הנוגע לרכוש וממון של בני זוג, קבוע בחוק הנקרא "חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973" (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק זה קובע כי בעת פקיעת נישואין, תיערך בין בני הזוג חלוקת רכוש שווה, כאשר במסגרת אותה חלוקה, יקחו בחשבון את כלל הרכוש המשותף שלהם. רכוש משותף מוגדר בחוק יחסי ממון בתור כל סוג של רכוש, למעט הסוגים הבאים: רכוש שהתקבל במתנה אצל אחד מבני הזוג, רכוש היה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, קצבת אלמנות, קצבת זקנה וכן קצבת נכות. לכלל חלוקת הרכוש השווה, הקבוע בחוק יחסי ממון, יש מונח משפטי, המכונה: "הסדר איזון משאבים".

עם זאת, על ברירת המחדל החוקי, דהיינו – חלוקת רכוש שווה, יכולים בני הזוג לחלוק, באמצעות עריכת הסכם ממון. כלומר, עריכת הסכם המקבל תוקף מבית המשפט לענייני משפחה, אשר מסדיר חלוקת רכוש שונה, בהסכמת בני הזוג, בעת גירושין.

כמו כן, בעת גירושין, יכול אחד מבני הזוג לעתור בפני בית המשפט, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ולבקש סטייה מהסדר איזון המשאבים ועריכת חלוקה שונה. במקרים כאלו, על מנת שבית המשפט יורה על חלוקת רכוש שונה, עליו לשקול את גובה ההכנסה של בני הזוג וכן את יכולת ההשתכרות שלהם. אך לא בקלות יורה בית המשפט על סטייה מהסדר איזון המשאבים, בהיעדר הסכם ממון.

אילו עוד נושאים מעסיקים עורכי דין משפחה?

במאמר זה עסקנו במעטפת של תחום דיני המשפחה, כלומר – הסברנו אילו ערכאות רלוונטיות עוסקות בתחום המשפחה וכן סקרנו מספר תחומים, שנוגעים בעיקר לענייני גירושין, שמעסיקים רבות עורכי דין משפחה. אך עדיין, עורכי דין דיני משפחה עוסקים בעוד נושאים רבים שלא סקרנו, לדוגמא – ענייני ירושות וצוואות, ענייני אימוץ, הסכמים בתחום דיני המשפחה (למשל – הסכם הורות משותפת, הסכם לחיים משותפים ועוד), ענייני פונדקאות, תביעות לפירוק שיתוף בין בני זוג, תביעות לשינוי שם ועוד מספר רב של נושאים מגוונים ומורכבים.

לסיכום:

אין ספק שתחום דיני המשפחה הוא תחום עשיר, רחב ומורכב, הכולל בחובו אלמנטים לא רק משפטיים, אלא גם אלמנטים אישיים ורגשיים. לכן, אם נתקלתם בסוגיה בתחום המשפחה, הנוגעת לכם ישירות, חשוב מאוד לפנות לעורך דין דיני משפחה לקבלת ייעוץ מוסמך.