בדרך כלל, כאשר אנו חושבים על גירושין או שומעים על הליכי גירושין, אנו בעיקר נתקלים במחלוקות על קביעת הסדרי משמורת הילדים וכן על עצם הגירושין לגופם המתנהלים בבית הדין הרבני. עם זאת, אחד הנושאים העיקריים ואולי הרגשיים ביותר במסגרת הליך הגירושין, בא לידי ביטוי בכל הנוגע לחלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג ובמיוחד לגבי הרכוש שלעיתים עשוי לטעון אחד מבני הזוג שהוא משותף.

לכן, בשל השאלות הרבות והעניין הרב המתעוררים בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג במסגרת הליך גירושין, מצאנו לנכון לחבר את המאמר שלהלן. במסגרת המאמר נסביר מה הדין לגבי חלוקת רכוש בהתאם לחוק הקיים. כמו כן, נדון בשאלה מהו הסכם ממון. לקראת סיום, נציג מספר דוגמאות מציאותיות המבוססות על מקרים אמתיים, כדי להמחיש בכל מקרה ומקרה, כיצד לפי הדין תיערך חלוקת הרכוש. אך לפני כל אלו, נציג סקירה קצרה על הליך הגירושין, כלומר – נסביר מה הוא כולל, מלבד סוגיית חלוקת הרכוש המשותף.

הערה נוספת – המאמר שלהלן נערך לנוחיותכן\ם הגולשים והגולשות. מדובר במאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

הליך גירושין – הלכה למעשה

חלוקת רכוש בין בני זוג היא רק חלק אחד מהליך כולל הנקרא הליך הגירושין. כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, עליהם להסדיר מספר נושאים, החל מעצם הגירושין, הנערכים בדרך כלל בפני בית הדין הרבני או כל ערכאה דתית אחרת ועד ענייני משמורת ילדים, הסדרי ראיה, ענייני מזונות ילדים ואף מזונות אישה לעיתים. בחלק שלהלן נסביר על כל אחד מאותם הליכים, כדי להמחיש לקורא\ת מהו הליך גירושין:

תביעת הגירושין

הדין בארץ בכל הנוגע לענייני גירושין ונישואין הוא ייחודי מאוד, מסיבה פשוטה. הנישואין והגירושין בישראל נערכים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כאשר מדובר ביהודים, הדין המסדיר את ענייני הנישואין והגירושין הוא הדין היהודי-הלכתי. כך קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953. כלומר, בני זוג יהודים המבקשים להתגרש, צריכים לפנות לבית הדין הרבני בתביעת גירושין.

תביעת גירושין היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. מי שמבקש את הגירושין הוא "התובע", שצריך להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי-עברי, כמו עילת בגידה, עילת מעשה כיעור, עילת מורדת, עילת פגם או מום חיצוני פיזי שלא היה ידוע. כמו כן, במסגרת תביעת הגירושין, על התובע להגיש כתב תביעה לגירושין, שהוא כתב תביעה לכל דבר ועניין ולפרט את הנימוקים העובדתיים והמשפטיים-הלכתיים, החלים לכאורה בעניינו, המחייבים את הגירושין.

לאחר מכן, יזומנו הצדדים, שהם בני הזוג, לדיון בפני בית הדין הרבני. בית הדין הרבני דן בתיקי גירושין בהרכב של שלושה דיינים. כמו כן, במסגרת הליך הגירושין לגופו, בית הדין יקיים ישיבה מקדמית וישיבות נוספות לשם שמיעת ראיות, בהתאם לצורך. בהתאמה, במסגרת ניהול תביעות הגירושין, לבני הזוג יש אפשרות לזמן עדים מטעמם ולהעיד בעצמם, כדי להוכיח את עילת הגירושין או לסתור אותה בהתאם לצורך.

עם סיום שמיעת תביעת הגירושין ובמידה וזו הוכחה, בית הדין יורה על גירושין ובהתאמה יורה על מתן גט, אך זאת רק במידה ותביעת הגירושין הוכחה. עם סידור הגט, תמו חיי הנישואין של בני הזוג. במסגרת תביעות גירושין ישנם עוד הליכים נלווים ומוכרים פחות, כמו תביעה לשלום בית, תביעת כתובה ועוד, אך לא נרחיב על כך במאמר זה.

יובהר כי רק לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות גירושין בישראל. לבית המשפט לענייני משפחה אין את הסמכות לעסוק בתביעות אלו. כמו כן, תביעת גירושין לא בהכרח חייבת להתנהל כתביעת גירושין. לבני זוג יש אפשרות לייעל את הליך הגירושין ואת תביעת הגירושין לגופה, באמצעות הגשת תביעה לאישור הסכם גירושין. כלומר, במידה ובין בני הזוג יש הסכמה על עצם הגירושין, אזי הם יכולים לחתום על הסכם גירושין ולהגישו לבית הדין הרבני, אשר יורה על גירושין ללא קשיים בהיעדר נסיבות מיוחדות.

תביעה למשמורת ילדים וקביעת הסדרי ראיה

עוד הליך שבני זוג צריכים להסדיר במסגרת הליך הגירושין הוא הסוגיה העוסקת בהסדרת משמורת הילדים. במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים וחיים יחדיו בתא משפחתי אחד, תחת אותה קורת גג, הרי ששאלת משמורת הילדים אינה רלוונטית משום ששני ההורים הם בעצם המשמורנים של ילדים. מצד שני, במקרה שבו בני הזוג נמצאים בהליך גירושין, הרי שעליהם להסדיר מי מהם יהיה ההורה המשמורן ובהתאמה כיצד ייראו הסדרי הראיה של ההורה השני. לכן, בעת גירושין יש להסדיר את סוגיית משמורת הילדים.

משמורת ילדים היא זכות המוקנית לאחד מההורים לשמש בתור הורה משמורן לילדיו. המשמעות היא כי ההורה המשמורן הוא האחראי השוטף על גידול הילדים. במקביל, ההורה הלא משמורן זוכה בהסדרי ראיה. כלומר, ימים קבועים במהלך השבוע ולעיתים בכל סוף שבוע שני. בימי הסדר הראיה, ההורה הנהנה מההסדר יהיה אמון על הטיפול בילדים.

במסגרת הליך גירושין, בני הזוג יכולים להסכים על משמורת משותפת. כלומר, משמורת שבמסגרתה שני ההורים ייהנו מזמן שווה עם ילדיהם. דהיינו, שני ההורים שוהים פרק זמן שווה עם ילדיהם, על כל המשתמע מכך. כמו כן, במסגרת הטלת המשמורת על מי מההורים, בית המשפט ישקול שיקול מהותי אחד והוא טובת הילד. בית המשפט רשאי גם לקבוע כי תתקיים משמורת משותפת אפילו בהיעדר הסכמה של אחד ההורים, במידה ואכן נמצא כי זו טובת הילד או הילדים. בשולי הדברים נעיר, כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לעסוק בתביעות למשמורת ילדים.

תביעה למזונות ילדים

במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, הרי שעליהם גם להסדיר את סוגיית המזונות. ככלל, בישראל על פי הדין הדתי-אישי-יהודי, האב חייב בתשלום מזונות לילדיו באופן מוחלט. מזונות הם סכום כספי המשולם מידי חודש על ידי האב עד גיל בגרות (לרוב – עד סיום השירות הצבאי), שתכליתו להבטיח לילדיו קיום כלכלי הולם, במידה והאב לא מתגורר עם הילדים תחת אותה קורת גג. ענייני מזונות נדונים בבית הדין הרבני, אך גם יכולים להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה אשר יש לו סמכות מקבילה בעניינים אלו.

בכל הנוגע לגובה המזונות, נציין כי האב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט בכל הנוגע להוצאות הנדרשות לגידול הילד. עד גיל 6, מזונות הילדים הם על פי דין חובה, כלומר האב חייב במזונות ילדיו ללא קשר ליכולת ההשתכרות. בין גיל 6 לגיל 15, האב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט בכל הנוגע למזונות הנדרשים לקיום שוטף, אך בכל הנוגע להוצאות שלא מוגדרות כהוצאות גידול שוטף (למשל – טיולים, תחביבים ועוד), חייב האב במזונות מדין צדקה. כלומר – בהתאם ליכולותיו הכלכליות. כאשר גיל הילד\ים עולה על 15, אזי האב חייב, על פי הדין הדתי, במזונות מדין צדקה באופן מלא, כלומר – בהתאם ליכולת ההשתכרות שלו. אך כל זאת, במידה ובית הדין או בית המשפט לענייני משפחה לא קבעו אחרת.

מה הדין לגבי חלוקת רכוש בין בני זוג בהליך גירושין?

בחלק הקודם הסברנו מהו הליך גירושין ואילו הליכים כלולים במסגרת הליך גירושין. הליך נוסף שנוגע להליך הגירושין באופן בלתי נפרד הוא נושא חלוקת הרכוש המשותף. במהלך חיי הנישואין, בני הזוג בדרך כלל צוברים רכוש משותף. לרוב הם רוכשים דירה למגורים, רכבים, תכשיטים ושאר סוגי רכוש נייד ולא נייד, בין אם להשקעה ובין אם לצורך קיום יומיומי. מכאן, שבמהלך חיי הנישואין יש לא אחת טשטוש בין הרכוש המשותף של בני הזוג, לבין רכוש שהוא לכאורה משותף משום ששני בני הזוג עושים בו שימוש, אך בעקרון, הוא אינו משותף לאור הוראות הדין. במידה ובני הזוג חיים יחדיו בצוותא, הרי שאין באמת משמעות לשאלת חלוקת הרכוש המשותף. אך הנושא הזה עולה בעת גירושין ואז עולה השאלה: מי מבני הזוג יקבל את הרכוש המשותף וכיצד הרכוש יחולק ביניהם. במציאות, לא אחת בני הזוג גם חלוקים בדעותיהם לגבי השאלה, האם רכוש מסוים הוא באמת משותף או לאו.

החוק המסדיר את סוגיית הרכוש המשותף של בני הזוג ואופן חלוקתו בעת גירושין הוא חוק הנקרא חוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון קובע כי בעת פרידה או גירושין של בני הזוג, ייערך בין בני הזוג הסדר נכסי אשר נקרא בחוק יחסי ממון "הסדר איזון משאבים". הסדר איזון משאבים הוא כינוי לברירת מחדל, שלפיה הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק באופן שווה. כלומר, אם לבני הזוג יש דירה משותפת, הרי שהיא תחולק ביניהם באופן שווה, או שהיא תימכר ובני הזוג יקבלו את סכום המכירה, או שהדירה תימכר לאחד מבני הזוג.

עם זאת, על הסדר איזון המשאבים יכולים בני הזוג לחלוק בהסכמה מדעת, או בהוראה של בית המשפט. בהמשך המאמר נסביר על כך בהרחבה. כמו כן, במסגרת הסדר איזון המשאבים, ישנם סוגים של רכוש שלא נלקחים בחשבון ולמעשה לא מהווים חלק מחלוקת הרכוש המשותף. גם על כך נסביר בחלק הבא.

איזה רכוש נכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים?

חוק יחסי ממון קובע כי בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק באופן שווה. עם זאת, שאלה מקדימה היא איזה רכוש נחשב בעצם רכוש משותף, או במילים אחרות, איזה רכוש נכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים.

התשובה היא כדלקמן – חוק יחסי ממון קובע שכלל סוגי הרכוש הקיימים נכללים במסגרת הסדר איזון המשאבים. החריג לכך הם סוגי הרכוש הבאים – קצבת אלמנות, קצבת נכות, רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג במתנה או בירושה, קצבת זקנה ורכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. כלומר, ברירת המחדל החוקית לפי חוק יחסי ממון קובעת שכלל הרכוש בא לידי ביטוי במסגרת הסדר איזון המשאבים. החריג מתבטא בסוגי הרכוש שצוינו לעיל.

מתי ניתן לחרוג מהסדר איזון המשאבים?

הסדר איזון המשאבים הוא למעשה ברירת המחדל, אך לכל כלל יש חריג וכך גם להסדר איזון המשאבים. ישנם שני מקרים שבהם אפשר לשנות את הסדר איזון המשאבים. המקרה הראשון הוא כאשר בני הזוג עורכים הסכם ממון. המקרה השני הוא כאשר בית המשפט מוצא לנכון, בהתאם לבקשה של אחד מבני הזוג, לחרוג מההסדר. נסביר על כל אחד מהמקרים בנפרד:

הסכם ממון: הסכם ממון הוא הסכם שעורכים בני הזוג, אשר במסגרתו הם מסכימים ביניהם, בכתב, על חלוקת רכוש מוסכמת בעת פרידה. הסכם ממון הוא הסכם ייחודי, משום שלהבדיל למשל מהסכם גירושין, הסכם הממון נערך בשלב שבו בני הזוג עדיין מקיימים זוגיות.

למעשה, הסכם ממון הוא הסכם שנערך לעת צרה. במידה ובני הזוג ערכו הסכם ממון ובמסגרת ההסכם הם קבעו שבעת פרידה תיערך ביניהם חלוקת רכוש שונה מברירת המחדל הקבועה בחוק יחסי ממון, הרי שהוראות ההסכם הן אשר תכרענה בכל מחלוקת עתידית על רכוש, במידה וזו תתגלע.

הסכם ממון הוא גם הסכם מיוחד מסיבה נוספת והיא: לא די בכך שבני הזוג עורכים הסכם, כדי להעניק לו תוקף חוקי. כדי שהסכם ממון יהיה בר תוקף בעתיד, יש לאשר אותו בפני בית המשפט. האחרון, יבחן האם בני הזוג אכן מודעים ומבינים את ההשלכות של ההסכם ורק לאחר מכן, יאשר את ההסכם.

החלטת בית המשפט: החריג השני לסטייה מהסדר איזון המשאבים, בא לידי ביטוי בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי לסטות מהסדר איזון המשאבים בהתאם לבקשה של אחד מבני הזוג. במקרים כאלו בית המשפט מחויב לשקול את מסת הרכוש המשותף של בני הזוג וכן את גובה ההשתכרות שלהם. נעיר כי סטייה מהסדר איזון המשאבים היא דבר חריג ובתי המשפט נזהרים מאוד מהאפשרות הזו.

דוגמאות לחלוקת רכוש בין בני זוג

עד כאן עסקנו בדין להלכה. עתה, נדון בדין למעשה. אם עד כה הסברנו מה הדין לגבי חלוקת רכוש, עתה נבקש ליישם את הדין על מקרים מציאותיים וכל זאת על מנת להמחיש לכן\ם הקוראים והקוראות, את האופן שבו בית המשפט עורך חלוקת רכוש במציאות, במסגרת סכסוכים בין בני זוג בהליך גירושין.

עם זאת, נשוב ונדגיש כי אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי ספציפי, שכן כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לנסיבות העניין המובא בפני בית המשפט:

דוגמא א' – שני בני זוג מבקשים להתגרש. לבני הזוג יש רכוש שלהלן – דירת מגורים שנרכשה על ידי האישה לפני הנישואין, תגמולים בגין דיסק מוסיקאלי שהוציא הבעל לפני חיי הנישואין. כל אחד מבני הזוג מקבל קצבת זקנה ולבעל יש קצבת אלמנות שהוא מקבל, בשל מות אשתו הראשונה. בנוסף, לשני בני הזוג יש דירת מגורים אותה רכשו יחדיו, בעמל ידיהם. לבני הזוג אין הסכם ממון. מה הדין במקרה כזה?

לכאורה, החלק הקל הוא דירת המגורים המשותפת של בני הזוג. דירה זו תימכר (בין אם לאחד מבני הזוג או לצד שלישי) ותאוזן ביניהם באופן שווה. באשר לתגמולי הקניין הרוחני – תגמולים אלו לא יכללו במסגרת הסדר איזון המשאבים, שהרי אלו תגמולים שמתקבלים עוד לפני הנישואין. כך גם לגבי דירת המגורים של האישה, שנרכשה לפני חיי הנישואין. גם זו לא תיכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים. גם קצבת האלמנות של הבעל, לא תיכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים, לאור הוראת חוק יחסי ממון.

דוגמא ב' – בני זוג מבקשים להתגרש. הפעם, מסת הרכוש שלהם כוללת את הפריטים הבאים – לשני בני הזוג יש עסק משותף, אשר שניהם הקימו ביחד בעמל ידיהם. בהתאמה, שני בני הזוג השקיעו ממון רב ומשותף כדי להקים את העסק. כמו כן, לשני בני הזוג יש דירת מגורים שרכשו יחדיו מכספם המשותף. בנוסף, לבעל יש דירת מגורים שקיבל בירושה מהוריו. בני הזוג לא ערכו אף פעם הסכם ממון. מה הדין במקרה כזה?

כאן, בנסיבות העניין, נראה כי עיקר הרכוש המשותף של בני הזוג הוא רכוש בר איזון. כך גם לגבי העסק המשותף שהם הקימו. עסק זה יימכר ובני הזוג ייהנו מפירותיו באופן שווה. גם דירת המגורים של בני הזוג שאותה רכשו יחדיו היא רכוש בר איזון בהתאם להוראות הדין ולכן שני בני הזוג ייהנו מתגמולי מכירתה באופן שווה. באשר לדירת המגורים של הבעל, הרי שדירה זו אינה רכוש בר איזון, שכן מדובר ברכוש שהתקבל בירושה. לפי חוק יחסי ממון, רכוש מעין זה לא נכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים.

דוגמא ג' – בני זוג מבקשים להתגרש ומסת הרכוש המשותף או הלא משותף שלהם, כוללת את הפריטים הבאים – לשני בני הזוג יש דירת מגורים שרכשו יחדיו, אך הבעל השקיע כספים רבים יותר ברכישת הדירה. כמו כן, לשני בני הזוג יש קופת גמל שהם חוסכים במסגרתה את אותו הסכום בכל חודש. לאישה יש קצבת אלמנות שאותה היא מקבלת בשל מותו של בעלה הראשון. בנוסף, לבעל יש דירת מגורים קודמת שקיבל מהוריו במתנה לפני הנישואין. מה הדין?

בנסיבות העניין, יש לערוך הפרדה בין הרכוש שהוא בר איזון, בהתאם להוראות חוק יחסי ממון, לבין רכוש שלא ייכלל במסגרת הסדר איזון המשאבים. באשר לדירת המגורים, במידה ולא נערך בין בני הזוג הסכם ממון, הרי שאין בעצם העובדה שהבעל השקיע כספים רבים יותר ברכישת הדירה, כדי להקנות לו זכות גדולה יותר בדירת המגורים. לכן, הדירה המשותפת תחולק באופן שווה בין בני הזוג. כמו כן, באשר לקופת הגמל של בני הזוג, הדין דומה, שכן מדובר בהשקעה משותפת של בני הזוג ולכן שניהם ייהנו באופן שווה מפירות ההשקעה. בכל הנוגע לקצבת האלמנות, הרי שזהו כאמור "רכוש" שלא יילקח בחשבון במסגרת הסדרי איזון המשאבים. כך גם לגבי דירת המגורים של הבעל, שאותה קיבל במתנה לפני הנישואין ואף היא לא תילקח בחשבון במסגרת הסדר איזון המשאבים.

הדוגמאות שהצגנו עד כה הן דוגמאות מציאותיות מהחיים. אך כפי שגם הסברנו לעיל, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לחרוג מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון וזאת במקרים שבהם מתבקש לעשות כן על ידי אחד מבני הזוג. כמו כן, במקרה שבית המשפט חותר לסטות מהסדר איזון המשאבים, עליו לקחת בחשבון את מסת הנכסים של בני הזוג וכן את גובה ההכנסה של כל אחד מהם. כך שיש לקחת את הדוגמאות בעירבון מוגבל.

לסיכום

ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג הם עניינים מורכבים מאוד, המצריכים ידע וניסיון בתחום. כמו כן, הליך משפטי בתחום חלוקת הרכוש, עשוי לעיתים להסתבך מאוד, שכן לא תמיד ברור האם רכוש משותף הוא אכן רכוש משותף או שאולי הוא שייך באופן בלעדי לאחד מבני הזוג. אומנם, במהלך חיי הנישואין קיים טשטוש טבעי בין הרכוש שהוא לכאורה משותף לבין הרכוש הלא משותף על פי חוק. אך מציאות לחוד ודין לחוד, כאשר האחרון מחייב. לכן, אם ברצונכם לנהל הליך משפטי בענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, חשוב מאוד לפנות לעורך דין משפחה בעל ניסיון בתחום.