עבירת האונס היא מהעבירות החמורות ביותר הקיימות בספר החוקים הישראלי. מדובר בעבירה קשה מאוד, שיש הטוענים שהיא נפוצה, יחסית, בקרב האוכלוסייה. נבהיר כי עבירת האונס היא עבירה אחת מתוך מספר עבירות מין חמורות הקבועות בחוק הישראלי. עם זאת, במסגרת המאמר שלהלן נעסוק בעיקר בעבירת האינוס בחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").

כמו כן, נעסוק בהגדרה לעבירת אונס וכן לענישה בגין העבירה. עוד נזכיר בקצרה מספר עבירות מין נוספות, כגון עבירת מעשה סדום והטרדה מינית בהקשר לאונס. כל זאת לנוחיותכן/ם, קוראים וקוראות יקרים/ות:

מהי עבירת האינוס?

עבירת האינוס מוסדרת בסעיף 345 לחוק העונשין. חוק העונשין קובע כי אינוס הוא בעילה ללא הסכמה חופשית. ככלל, המשמעות של המונח "בעילה" לפי הדין, היא החדרת איבר או חפץ לאיברה של אישה. לכן עבירת האונס רלוונטית רק לנשים.

נעיר כי עבירת אונס מתממשת גם במקרה שבו נעשית בעילה של אישה שלא בהסכמתה או בהסכמתה אך תוך מרמה לגבי זהות הבועל או כאשר מתבצעים יחסי מין עם קטינה שלא מלאו לה 14 שנים או כאשר יחסי המין נעשים תוך ניצול של חוסר הכרה של האישה או תוך ניצול מצב שהיא לקויה בשכלה, חולת נפש ועוד מצבים אשר מונעים הסכמה חופשית שלה. הענישה במקרים אלו עשויה להגיע ל-16 שנות מאסר.

ישנן גם נסיבות מחמירות בכל הנוגע לעבירת האונס, שבהתקיימן, העונש שיוטל על המבצע, יהיה חמור יותר. למשל, אונס שנעשה תוך כדי שימוש בנשק חם או קר, תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית והריון, תוך התעללות באישה לפני או אחרי ו/או בזמן המעשה, תוך הסתכלות מהצד או בנוכחות אנשים אחרים או חבירה אליהם (כלומר – ביצוע בצוותא). כאשר עבירת האינוס מתבצעת בתוספת אחד מאלו, אזי העונש עשוי לעמוד על 20 שנות מאסר.

מאפיינים של עבירת האונס

עבירת האונס היא כאמור עבירת מין חמורה מאוד, בעלת מספר מאפיינים ייחודיים. בניגוד לסברה רווחת, רוב עבירות האונס נעשות על ידי מכר, או אדם שמוכר או אף חבר או קרוב משפחה של קורבן העבירה.

במסגרת ניהול של תיק אונס, נפוץ השימוש בכלי החשוב ביותר שעומד לרשות הנאשם והוא החקירה הנגדית. לרוב, אין עדויות חיצוניות על מעשה האונס ובסופו של דבר, ברוב המקרים, הראיות שעומדות נגד החשוד הן גרסת המתלוננת, התנהלותה והתנהגותה לאחר האירוע. לכן, אם הוגש נגדכם כתב אישום בגין תיק אונס, חשוב מאוד להיעזר בעורך דין פלילי, בעל ניסיון בעבירות מין ובפרט בתיקי אונס.

עבירות מין נוספות במשפט הישראלי

כפי שתיארנו בפתיח של המאמר, עבירת האונס היא אולי עבירת המין החמורה ביותר אשר קיימת בחוק העונשין. אך יחד עם עבירת האונס, ישנן עוד מספר עבירות מין חמורות. למשל, עבירת מין נפוצה נוספת היא עבירת מעשה סדום. עבירה זו מוגדרת בסעיף 347 לחוק העונשין. מדובר בעבירה שמאוד דומה לעבירת האונס, אך שונה ממנה בפרט אחד – עבירת מעשה סדום מתייחסת לסיטואציה שבה מוחדר איבר מין או חפץ לפי הטבעת של אדם אחר, כלומר – עבירה זו חלה גם על נשים וגם על גברים. עם זאת, כאשר מוגש כתב אישום בגין עבירה של מעשה סדום, הנסיבות שבהן מתבצע מעשה סדום, הן אותן נסיבות הקבועות במסגרת עבירת האונס (כלומר – תוך ניצול מצוקה, קטינות, ללא הסכמה חופשית ועוד).

עבירת מין נוספת שקבועה בחוק נפרד, אך מוכרת לקהל הרחב, היא עבירת הטרדה מינית. עבירה זו מוגדרת בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998. אם עבירות פליליות כדוגמת אונס ומעשה סדום נועדו להגן על גוף האדם וביטחונו, הרי שעבירת ההטרדה המינית נועדה להגן על כבוד האדם. לכן, המונח הטרדה מינית, כולל מספר משמעויות המוגדרות בחוק לעיל. לדוגמא – התבטאות בעלת אופי מיני ללא הסכמה, התבטאות באשר לנטייה מינית ללא הסכמה, סחיטה בעלת אופי מיני ועוד.

סיכום

עבירת האונס היא אחת מהעבירות החמורות ביותר שקיימות בחוק העונשין. אין צורך להכביר במילים על הפגיעה האנושה שיש בביצוע העבירה הזו, בגוף האישה, בכבוד האישה ובנפש האישה. מצד שני, גם על זכויותיו של חשוד יש לשמור ולהגן, שכן חזקת החפות חלה כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת. אי לכך, במידה ונעצרתם בחשד לביצוע אונס, או לחלופין – במידה והוגש נגדכם כתב אישום בחשד לביצוע עבירת אונס, רצוי לפנות מיד לעורך דין פלילי בעל ניסיון בתחום זה.