המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין מיקי חובה

פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"), הינה פקודה ספציפית, האוסרת על שימוש, ייצור, החזקה וייבוא של סמים המוגדרים בנספחי הפקודה. באופן טבעי, בכל הנוגע לעבירות סמים, ברור כי ישנן עבירות הנתפסות כחמורות יותר בפקודה, ביניהן עבירת הייבוא, וזאת בשל היקף הנזקים שהיא יכולה לגרום. בנוסף, ככלל, עבירה חמורה, המוגדרת כבעלת מסוכנות, תגרור אחריה מעצר, אך גם אז, ניתן לחתור לקיומו של המעצר, בחלופת מעצר. על כך – במאמר שלפניכם/ן, שעוסק בפסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון, בנושא פסק הדין בש"פ 1742/18, מדינת ישראל נגד גוזף מחלי בק.

עובדות המקרה:

פסק הדין שאותו נסכם, ניתן במסגרת ערר שהוגש לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי, בעניין בש"פ 1742/18 מדינת ישראל נגד גוזף מחלי בק. מדובר בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב, יהודי אזרח הולנד, על קשירת קשר לפשע ושלוש עבירות של ייבוא סם מסוכן.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. באת כוחו של המשיב, ביקשה במהלך הדיון במעצר, להפנות את המשיב לשירות מבחן, על מנת למצוא לו מסגרת טיפולית, שתסייע לבעיית ההתמכרות שממנה סובל. בית המשפט קמא אכן קיבל את הבקשה. מהתסקיר שנמסר לאחר מכן לבית המשפט, עלה כי לנאשם יש בעיית התמכרות, אשר מהווה רקע לביצוע העבירות המיוחסות לו, וכי המשיב רוצה להשתלב בטיפול בהתמכרותו.

עם זאת, משום שמדובר באדם שאינו תושב, הומלץ שלא לשחררו לקהילה, לאור סוגיית המימון הכספי. לאור רצונו של המשיב לעלות ארצה, ביקש בית המשפט תסקיר נוסף התואם רצון זה. לאחר דין ודברים עם שירות המבחן ושינוי תסקיר, הורה בית המשפט על יציאת המשיב לראיון בקהילה וטיפול בדרך זו, מכיוון שהנאשם עומד בשני תנאים: סיכויי הצלחה גבוהים, וכי החלופה, יש בה כדי להפחית ממסוכנות ומהחשש לבריחה. יוער גם כי בית המשפט המחוזי, הוסיף לבית המשפט קמא, שפסק צו עיכוב יציאה מהארץ, גם צו פיקוח וערבויות. על החלטה זו, החליטה המדינה, להגיש ערר לבית המשפט העליון.

העוררת, המדינה, טענה כי אין בעניינו של המשיב, מקרה חריג, המצריך לסטות מחזקת המסוכנות שקיימת בעבירות סמים. בנוסף, היא טוענת שבשל היותו תושב חוץ, קיים חשש ממשי לבריחה למולדתו, הולנד. העוררת מתייחסת גם להחלטה על גמילה, שלכאורה מייתרת את התיק, משום שאם יורשע, תהליך הגמילה ירד לטמיון, ולכן נראה כאילו עניינו הוכרע כבר בהליך המעצר. מנגד, טוענת באת כוחו של המשיב, כי מדובר באדם צעיר, ללא עבר פלילי, וכי אין לשלול בחינת אפשרות לחלופת מעצר, בשל היותו אזרח זר. עוד חידדה, כי עצם עמידה בשני התנאים האמורים, יש בה כדי להצדיק חלופה טיפולית בשלב המעצר. עוד הוסיפה, כי הוא יהודי אשר זכאי לאזרחות ישראלית.

נימוקיו של בית המשפט:

ככלל, עבירות ייבוא וסחר בסמים, אכן מקימות עילת מעצר. לא פעם קבע בית המשפט, כי נאשמים בעבירות סמים, שלא לצריכה עצמית, כמו בעניינו, לא ישוחררו לחלופות מעצר, אלא רק במקרים יוצאי דופן, הלכה זאת, מוסיף השופט מזוז, תקפה גם כאשר מדובר באדם ללא עבר פלילי. בעניין המשיב, נקבע שהעבירות המיוחסות, חמורות "במהותן ובנסיבותיהן".

לזאת נוסף החשש לבריחה של המשיב. לאור אלו, התקשה השופט מזוז, לראות נסיבות חריגות, המצדיקות חלופת מעצר. השופט הוסיף כי גם אם אנו לא שוללים את חלופת המעצר, מתעוררת שאלה לגבי בחירת החלופה, שהיא טיפול בקהילה טיפולית, וגישת בית המשפט היא שהעיתוי לשקול סוגיית טיפול וגמילה, הוא בשלב גזר הדין ולא לפניו, כמו במקרה זה, למעט מקרים חריגים.

לסיכום, השופט מקבל את הערר וקובע כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים בעניינו, ודבריו, בסיכומו של עניין: "לכללים הנ"ל עשויים להיות חריגים במקרים מתאימים (ענין סויסה), אלא שבענייננו לא ניתן להצביע על נסיבות חריגות ויוצאות דופן שיש בהן כדי להצדיק שחרור המשיב לחלופת מעצר, בניגוד להלכה הפסוקה; ולא ניתן להצביע גם על נסיבות חריגות המצדיקות הענקת טיפול גמילה למשיב בשלב המעצר, ולא בשלב גזר הדין וריצוי העונש, כאשר אין מדובר כאמור במקרה בו הנאשם כבר החל בהליך טיפולי של גמילה עוד קודם מעצרו. על אלה יש להוסיף כי חלופת המעצר עליה הורה בית משפט קמא אין בה כדי לאיין את החשש ממסוכנות המשיב ומהחשש להימלטותו מן הדין".

סיכום:

כאמור, שימוש בחלופות מעצר, כאשר קיימת חזקת מסוכנות, הינו רלוונטי אך ורק במקרים חריגים. יש להכיר כי עבירות סמים שלא לשימוש עצמי, מקימות חזקת מסוכנות כשלעצמן. בכל הנוגע לעבירות סמים, יש להיוועץ בעורך דין פלילי, אשר יוכל לסייע החל מהליכים מקדמיים, כלומר, מעצר וחלופותיו, עד לדיון בהליך העיקרי.