תחום המשפט כולל מספר נושאים עיקריים, שמהווים את אבני הבסיס. בתוך אבני הבסיס, קיימים ענפי משפט. למעשה, המשפט כולו מתבסס על שלוש אבני יסוד: המשפט הפלילי, המשפט האזרחי והמשפט המנהלי–חוקתי. המשפט הפלילי עוסק בעניינים שבין האדם לחברה, דהיינו – כאשר אדם פוגע בחברה, הוא עומד לדין פלילי. המשפט האזרחי עוסק בעניינים שבין אדם לאדם, כלומר – כספים, נזיקין, עבודה, משפחה ועוד. המשפט המנהלי–חוקתי עוסק בעניינים שבין אדם לרשות הציבורית. בשים לב לאמור, במאמר שלהלן נסביר מהם עקרונות המשפט המנהלי וכן מהי עתירה מנהלית – כפועל יוצא. כל זאת לידיעתכם/ן ולנוחיותכם/ן, הגולשים והגולשות, כדלקמן:

מקור המשפט המנהלי:

כאמור, המשפט המנהלי עוסק בעניינים בין אדם לרשות. כאשר הרשות פועלת בצורה אשר פוגעת באזרח, יכול האחרון "לתקוף" את החלטתה. הרשות הציבורית מחויבת, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, לנהוג בהגינות, בסבירות וכן לאפשר לאזרח להביע את עמדתו בפניה, לפני הגעתה להחלטה אשר יש בה כדי לפגוע באזרח. כמו כן, על הרשות הציבורית לפעול בהתאם לכללי הצדק הטבעיים. ללמדנו, כי המשפט המנהלי נועד להסדיר את מארג היחסים שבין האדם לרשות הציבורית.

מהי בעצם רשות ציבורית?

רשות ציבורית היא כל רשות ממשלתית וכן עירייה וכל תאגיד סטטוטורי, לרבות חברות ממשלתיות. למשל, לשכת עורכי הדין היא תאגיד סטטוטורי ולכן היא נחשבת לגוף ציבורי. משרד התחבורה הוא גוף ציבורי, אשר החלטותיו נוגעות לכל אזרח ואזרח. כך גם לגבי עירייה, שהחלטותיה משפיעות על כל התושבים בשטחה המוניציפלי. גם משטרת ישראל, למשל, היא גוף ציבורי, שהחלטותיו נוגעות לכל אזרחי ישראל.

כיצד ניתן לפעול נגד החלטה מנהלית?

הדרך לפעול נגד החלטה מנהלית, היא באמצעות הגשת עתירה מנהלית. עתירה זו, היא בקשה שמוגשת לבית המשפט למתן סעד של מניעה או צו עשה. לדוגמא, כאשר משרד הפנים מחליט לשנות את נהליו, הרי שניתן להגיש נגדו עתירה מנהלית. כאשר רשות המעניקה רישיון, מסרבת להנפיק רישיון, האזרח הנפגע יכול להגיש עתירה מנהלית. כאשר רשות ציבורית פועלת שלא כדין במסגרת מכרז, הרי שניתן להגיש נגדה עתירה מנהלית. ככלל, עתירות מנהליות מוגשות לבית המשפט המחוזי, בהתאם למחוז הרלוונטי.

עקרונות המשפט המנהלי:

ככלל, המשפט המנהלי מורכב משלושה עקרונות מהותיים. העיקרון האחד, הוא החובה לפעול מכוח סמכות. העיקרון השני, הוא החובה לפעול בהתאם לפרוצדורה המותווית לפי חוק. העיקרון השלישי, הוא החובה לנהוג בסבירות. הבה נסביר כל אחד מהעקרונות הללו:

החובה לפעול בסמכות – עיקרון בסיסי במשפט המנהלי, הוא החובה המוטלת על הרשות לפעול רק מכוח סמכות שניתנה לה. במילים אחרות – זהו עיקרון חוקיות המנהל, הגורס כי הרשות רשאית לפעול רק על פי הסמכות שמוקנית לה במפורש לפי חוק. למשל, אם לרשות ציבורית יש סמכות להפקיע מקרקעין, הרי שהיא יכולה לעשות זאת. אך אם החוק לא מקנה לרשות סמכות לעשות כן, הרי שאז אל לה לפעול כאמור. נבהיר, כי כאשר הרשות פועלת בחוסר סמכות, אזי קמה לאזרח עילה לעתור נגד החלטתה.

החובה לפעול בהתאם לפרוצדורה הקבועה בדין – עיקרון נוסף בתחום המשפט המנהלי, הוא החובה המוטלת על הרשות הציבורי, לפעול בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק הרלוונטי. לדוגמא, אם חוק מחייב רשות להתייעץ עם גוף מסוים, או לקבל חוות דעת מגוף מסוים, הרי שעליה לפעול כפי שקובע החוק המסוים. אם הרשות קיבלה החלטה בניגוד לפרוצדורה הקבועה בחוק, הרי שיש בכך עילה לפעול נגד החלטה.

החובה לנהוג בסבירות – העיקרון השלישי בתחום המשפט המנהלי, הוא החובה של הרשות לנהוג בסבירות. חשוב להדגיש כי לרשות הציבורית יש מתחם שיקול דעת רחב מאוד. עם זאת, החלטותיה צריכות להיות סבירות, לכלול שיקולים רוחביים ולקחת בחשבון את כל השיקולים ואת הפגיעה באזרחים, בהתאם לצורך. כמו כן, לא כל פגיעה קלה בציבור, תקים בהכרח עילה של חוסר סבירות, נגד החלטת הרשות. מה גם שבית המשפט לא נוטה להתערב בשיקול הדעת של הרשות המנהלית ובסבירותה, אלא בהתקיים מקרים חריגים, כגון – כאשר הרשות לא העניקה זכות טיעון לאזרח, כאשר הרשות לא בחנה נושאים שהיה עליה לבחון במסגרת קבלת ההחלטה וכו'.

לסיכום:

המשפט המנהלי הוא תחום רחב, עשיר ומורכב למדי. לא קל לבטל החלטה של הרשות המנהלית ולכן תמיד כדאי להיעזר בעורך דין מנהלי, אשר יוכל לסייע לכם ולבחון את הסוגיה הרלוונטית, בהתאם לאמות המידה של המשפט המנהלי, שאותן פירטנו במסגרת המאמר הזה.