עבירות המבוצעות כלפי רכושו של אדם, מוגדרות תחת החוק הפלילי, זאת לאור הנזק שיכול להיגרם לאדם בעת פגיעה ברכושו הפרטי. אי לכך, קיים פרק שלם העוסק בעבירות מסוג זה, בקודקס הפלילי של מדינת ישראל. מכאן ובשים לב לפתיח, הרי שבמאמר שלהלן נסקור מהו חוק העונשין, נסביר על פרק עבירות הרכוש ונפרט חלק מעבירות הרכוש המופיעות תחת אותו פרק. נעיר למען הסר ספק, כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין העוסק בפלילים.

חוק העונשין:

חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"), הוא הקודקס הפלילי של מדינת ישראל. חוק העונשין נוצר בתור "גלגול מודרני", של פקודת העונשין אשר חוקקה עוד בתקופה המנדטורית וכללה השפעות מהקודקס העות'מאני.

עם הקמת מדינת ישראל, המשיכה המדינה להישען על אותה פקודה, עד לחקיקת חוק העונשין, בשנת 1977. חשוב לציין, כי החוק לא עבר שינויים מהותיים מהפקודה, אם כי נוסף חלק מקדמי והוא החלק הכללי, בשינוי 39 לחוק העונשין. החוק מכיל שלושה חלקים עיקריים והם:

החלק המקדמי – הדן בעיקרו בתחולת החוק לפי מקום העבירה, סוג העבירה ומבצע העבירה.

החלק הכללי – הדן בעבירות נגזרות, סייגים לאחריות פלילית, דרכי ענישה ועוד.

החלק העוסק בעבירות הפליליות לגופן – המכיל תת קטגוריות, המחלקות עבירות לפי קבוצות. להלן, החלוקה על פי הסדר בחוק העונשין: ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים, פגיעות בסדרי המשטר והחברה, פגיעות בסדרי השלטון והמשפט, פגיעות גוף, פגיעות רכוש, זיוף כספים ובולים, עבירות קלות ועבירות הכנה וקשר.

פרק עבירות הרכוש:

כאמור, עבירות רכוש הינן תת קטגוריה בחלק של העבירות בחוק העונשין. מדובר בעבירות המבוצעות במטרה וכוונה לפגוע ברכושו של אדם, או לחילופין, כדי למנוע ממנו מיצוי זכויותיו ברכושו באישי. בעבירות הללו, לרוב תשולבנה עבירות נוספות, כמו אלימות, המחמירה את נסיבות האירוע וכנראה גם את העונש. אמנם עבירות אלו מופיעות בקודקס הפלילי, אך לרוב, לא תהיה לעבירה בודדת יכולת להקים עילה למאסר. בית המשפט יבחן את היקף הרכוש הנפגע, נסיבות המקרה, כוונתו של המזיק, אופי הביצוע והאם העבירה נפוצה עד לכדי מכת מדינה ויש לגנותה. בחלק הבא, נציג מגוון רב של עבירות רכוש, מוכרות ושכיחות, לצערנו.

סוגי עבירות רכוש:

להלן, מספר סוגי עבירות רכוש, המתוארות בפרק העבירות בחוק העונשין:

גניבה – עבירה זו, קבועה בסעיף 384 לחוק העונשין, לפיה אדם הנוטל דבר מה מאדם אחר, בלי הסכמת בעליו, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה להחזיק זאת באופן קבוע. העונש על עבירה זו עומד על 3 שנות מאסר, אם כי קיימות נסיבות מחמירות, המאפשרות להחמיר את העונש עד 10 שנות מאסר.

שוד – מדובר בעבירה הכוללת פעילות אלימה ואיום, במקביל לנטילת רכוש של אחר. עבירת השוד מתוארת בסעיפים 404–402 בחוק העונשין. יסודות העבירה מכילים: גניבה+ביצוע פעולה אלימה או איום. ללא איום או אלימות, תהפוך העבירה לעבירת גניבה בעלת עונש פחות. העונש אותו נושאת העבירה, עומד על 14 שנות מאסר. בשימוש בנשק, יוחמר העונש עד 20 שנות מאסר.

פריצה – עבירת הפריצה היא עבירה הכוללת גניבה בנוסף לחדירה לפרטיותו של האחר, זאת לפי

סעיפים 410–405 לחוק העונשין. עבירות פריצה יכולות להגיע עד 7 שנות מאסר.

עבירות הנוגעות לרכבים – עבירות אלו קבועות בסעיף 413 לחוק העונשין והן עברו תיקונים רבים, לאור הגדרתם בפסיקה בתור "מכת מדינה". מכאן, החוק מחמיר עם מבצעי העבירות הללו, במטרה למנוע את שכיחותם. גם כאן קיימת הבחנה בין שימוש ללא רשות ברכב, לבין ביצועה של עבירת פריצה לרכב. הראשונה נושאת עמה עונש של 5 שנות מאסר והשנייה עונש של עד 7 שנות מאסר. במקרים של סחר מודע ופירוק רכבים גנובים, יגיע העונש עד 10 שנות מאסר.

סיכום:

רכושו של אדם, הוא לרוב כבודו. אנו קשורים לרכוש שלנו ודואגים לו ולכן, פגיעה ברכוש היא פגיעה קשה בנכסיו של אדם, שלא אחת יש להם גם ערך רגשי. אי לכך, ברור כי אין להפחית בערכן של עבירות הרכוש, שכן אלו מעוגנות בחוק העונשין והחוק רואה בפגיעה ברכושו של האדם, כגורמת נזק לאדם, לעיתים עד פגיעה בביטחונו האישי ואף כמכת מדינה.

אי לכך, בעת צורך להיוועץ בנוגע לעבירות מסוג זה, יש לפנות לעורך דין פלילי, אשר מניסיונו והיכרותו את התחום, יוכל להוביל להפחתה בענישה בהתאם לנסיבות המקרה ואם המצב מאפשר זאת.