כאשר חושבים על צמד המילים "חטיפת ילדים", נראה כי רוב האוכלוסייה תדמיין לעצמה סיטואציה מחרידה, שבה אדם זר "תולש" ילד מהוריו הביולוגיים, על כל המשתמע מכך. אך חטיפת ילדים, היא למעשה גם המינוח החוקי, למקרים שבהם הורה ביולוגי לוקח את ילדיו לטיול, בניגוד להסכמה של הורה אחר, או הסדר ראיה.

במאמר שלהלן, נתייחס למצבים שבהם אחד ההורים, פועל בניגוד להחלטת בית המשפט ולוקח את ילדו תחת חסותו, למדינה זרה וזאת בשונה מצו בית משפט הנוגע למשמורת. במילים אחרות, נסקור: מהי משמורת ילדים ומהם הסדרי ראיה, באילו מקרים תיחשב סיטואציה בין הורית כחטיפת ילדים וכן נסביר בקצרה על אמנת האג, המסדירה את הסוגיה של "חטיפת ילדים", שהיא חובקת עולם.

המאמר שלהלן מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.

משמורת ילדים והסדרי ראיה:

משמורת ילדים הינה הסדר מגורים ואחריות בין הורים אשר חיים בנפרד, לגבי ילדם או ילדיהם המשותפים. משמורת תיקבע – או על ידי הסכמת ההורים או על ידי החלטת בית משפט לענייני משפחה (או בית הדין הרבני) ובהתחשב בחוות דעתם ובליווי של עובדי רווחה.

סוגי המשמורת הנפוצים בישראל, הם: משמורת בלעדית – שבה ישהו הילדים אצל אחד ההורים. אותו הורה יוגדר הורה משמורן וההורה האחר יזכה להסדרי ראיה. אלו הם הסכמים הקובעים באיזה תדירות ייקבעו פגישותיו עם ילדיו. בדרך כלל, הסדרי ראיה סטנדרטים בישראל יכללו שני מפגשים שבועיים, בני 4 שעות כל אחד, בשעות אחר הצהריים ושהות בסופי שבוע, לסירוגין. הסדרי ראיה מורחבים יכללו גם שינה.

סוג משמורת נוסף וחדש יחסית, הוא משמורת משותפת – שבה, זמן שהותם של הילדים מתחלק שווה בשווה בין בתיהם של ההורים. שני ההורים יהיו משמורנים, חלוקת הנטל תהיה שווה ולא ייקבעו הסדרי ראיה לאחד מהם, בעקבות המשמורת הקיימת לכל אחד מהם. אגב, כאשר מדובר בהורים שכל אחד מהם גר בארץ אחרת, תיקבע אך ורק משמורת בלעדית עם הסדרי ראיה גמישים, בהתאם ליכולת המפגשים של ההורה שגר במדינה זרה .

חטיפת ילדים – אמנת האג:

כאשר צד אחד מקבל משמורת על ילדו וההורה השני מחליט על לקיחתו של הילד לחזקתו, ללא כוונה להחזירו, אזי, מבחינה חוקית, זו חטיפת ילדים. לדוגמא: שני הורים חיים בישראל ומביאים ילדים לעולם. לאחר זמן מה, בוחרים השניים להתגרש והאב בוחר להגר לצרפת. מאחר ומרכז החיים של הילדים הוא בישראל, אזי האם היא זו שמקבלת את המשמורת עליהם. באחת החופשים, כאשר האב מגיע לאסוף את ילדיו לביקור, הוא לוקח אותם מבלי כל כוונה להחזירם ומבלי יכולתה של האם להתנגד. הסיטואציה האמורה, מוגדרת כחטיפת האב את ילדיו.

החוק המסדיר את התנהלות הרשויות במקרים אלו, הינו אמנת האג. אמנה זו נקבעה בשנת 1980 וקבעה חוקים להתמודדות בנושא חטיפות בינלאומיות. עיקר האמנה קובע, שכאשר מתקיים מקרה כפי שהובא לעיל, האם תוכל להגיש בקשה למדינה שאליה נחטפו ילדיה, כלומר, צרפת, בבקשה להשיב את ילדיה. במידה והמדינה חתומה על האמנה, עליה לעשות זאת ולפעול לשם כך במהירות המרבית. הרציונל של האמנה, גורס כי קודם כל, יש להחזיר את המצב לקדמותו ורק לאחר מכן לברר מחדש את סוגיית המשמורת.

עם זאת, האמנה מאפשרת מספר חריגים הנוגעים לנסיבות החטיפה, אך אלה יבוצעו רק בהתאם להנחיית בתי המשפט ורק במקרים ספציפיים מאוד. דוגמא לכך, היא כאשר יש הוכחה כי קיים חשש כבד לחייו של הילד או שהילד עובר התעללות חמורה, פיזית או פסיכולוגית ואז יתערב בית המשפט ויאפשר להשאיר את הילדים אצל ה"חוטף", לכאורה.

בארץ, חוקק חוק לאחר החתימה על אמנת האג והוא חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991 (להלן: "חוק חטיפת ילדים"). למעשה, החוק הזה מיישם את הוראות האמנה שעליה מדינת ישראל חתומה, במשפט הפנימי הישראלי. כמו כן, החוק מסדיר את כל הנושאים הפרוצדורליים סביב קיום חוקי האמנה בישראל, לרבות חלוקת אחריות בין הרשויות בישראל.

סיכום:

החלת המושג "חטיפת ילדים" על הורה של הילד, הינה בלתי נתפסת במקרים מסוימים, אך יש להכיר בכך שהוצאת ילד מבית שהוגדר לו על ידי בית המשפט, על פי עקרון טובת הילד, לעיתים מתוך אינטרס אישי, מונעת מההורה השני את הזכות לראות את ילדיו ואף פוגעת בילדים ובהתפתחותם. נושא זה הינו סבוך למדי, הן מבחינה רגשית והן מבחינה משפטית. לכן, פרט להסתייעות בגורמים סוציאליים, חשוב להיוועץ עם עורך דין לענייני משפחה. האחרון יוכל להטיב עמכם ועם ילדיכם וזאת משום שכל החלטה בנושא כזה, הינה הרת גורל.