כאשר בני זוג מחליטים שהם מעוניינים להתגרש, תעלה תמיד השאלה: אילו זכויות מוקנות לכל אחד מבני הזוג. לעיתים, לאישה יש זכות ליהנות ממזונותיה וכן זכות למדור – במידה והיא משמשת בתור הורה משמורן. אך למרות שקיימת תחושה מסוימת שגברים לעיתים מקופחים במסגרת הליך הגירושין, המציאות לא בהכרח תואמת את אותה תחושה.

לכן, במאמר שלהלן, נדון דווקא בנושא פחות שכיח – שהוא זכויות הגבר במשפחה, בעת גירושין. כל זאת לנוחיותכם/ן, גולשים וגולשות יקרים/ות:

הערה – המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

זכויות במסגרת תביעת הגירושין:

בישראל, דיני הגירושין והנישואין מוסדרים בהתאם להוראות הדין הדתי – עברי. לכן, תביעת גירושין בין יהודים, מוגשת לבית הדין הרבני. צד המבקש להתגרש, יגיש כתב תביעה לגירושין, אשר במסגרתו יפרט מהן עילות הגירושין העומדות לו. עילות גירושין קבועות בדין הדתי עברי, כמו – בגידה, מעשה כיעור, מום גופני, אי קיום יחסי מין ועוד. דהיינו, לגבר יש זכות להתגרש וזכותו לעתור לבית הדין הרבני בתביעה לגירושין.

לכאורה, לבית הדין הרבני יש זכות לדון רק בענייני נישואין וגירושין. אך לבית הדין הרבני, שמורה גם הזכות לעסוק בענייני מזונות, בתביעות משמורת ילדים ובתביעות לחלוקת רכוש משותף – ובלבד שתביעת הגירושין כללה את שאר התביעות המוזכרות (למעט מזונות, שאז הסמכות היא מקבילה גם לבית הדין הרבני וגם לבית המשפט לענייני משפחה).

זכות לחלוקת רכוש שווה:

במהלך חיי נישואין, בני זוג צוברים ממון ורכוש. אך בעת גירושין עולה תמיד השאלה – כיצד יחולק הרכוש המשותף של בני הזוג, שלמעשה כולל כל סוג של רכוש, למעט – קצבת זקנה, קצבת נכות, רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה וכן רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג – חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, קובע שהרכוש יחולק שווה בשווה בין בני הזוג.

כלומר, לגבר יש זכות לחלוקת רכוש שווה, בהתאם להוראות הדין בעת גירושין. אף יותר מכך, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון המוזכר לעיל, קובע כי במקרים מיוחדים, צד לזוגיות יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע חלוקת רכוש אחרת – וזאת במקרים שבהם יכולת ההשתכרות של אחד הצדדים גבוהה וכן מסת הנכסים של בני הזוג או אחד מהם גבוהה יחסית. כלומר – גם הגבר רשאי לעתור לשינוי בהסדר חלוקת הרכוש, במקרים מיוחדים.

משמורת ילדים

משמורת ילדים נועדה כדי להסדיר את האחריות על ילדיהם של בני הזוג לאחר הגירושין ופירוק המשפחה. כלומר, סוגית המשמורת תעסוק בשאלה – אצל מי מההורים הילד יתגורר. במילים אחרות, מי יהיה ההורה שיהיה אחראי על טיפול וגידול הילדים באופן שוטף.

ככלל, במסגרת הליכי משמורת, בית המשפט לענייני משפחה יבחן תמיד את טובתו של הילד. כלומר, אצל מי מהצדדים, הילד יקבל את מיטב החינוך והתנאים שלהם הוא זקוק. כמו כן, חשוב לזכור שהמצב החוקי כיום, קובע שילדים עד גיל 6, יועברו כמעט באופן אוטומטי לחזקת האם, בשל חזקה שנקראת "חזקת הגיל הרך", אשר יוצאת מנקודת הנחה, שילדים עד גיל 6 צריכים להיות בקרבת אמם. חזקת הגיל הרך קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב–1962).

עם זאת, קביעתה של משמורת בלעדית לטובת ההורה המשמורן, אינה גורעת מהזכות של ההורה הלא משמורן, שהוא לרוב הבעל, ליהנות מהסדרי ראיה. הסדרי ראיה הם זמנים קבועים, שבהם האב ייהנה מבילוי וטיפול בילדיו. בנוסף, לאב עומדת הזכות לדרוש משמורת משותפת ואז המשמורת לא תהיה בלעדית לטובת צד אחד, אלא שני ההורים יטפלו בילדיהם באופן שוטף, על כל המשתמע מכך.

מכאן אנו למדים, כי זכות הגבר, במסגרת משמורת הילדים וכחלק מהליך הגירושין, היא לשמש בתור משמורן, אך רק במקרים חריגים. כך או אחרת, לאב יש זכות להסדרי ראיה בהתאם ליכולתו. זאת ועוד: זכותו לדרוש משמורת משותפת, אך במקרה כזה, עליו גם להוכיח שבאפשרותו לקחת חלק שווה בגידול השוטף של ילדיו.

סיכום

אין ספק כי הליך גירושין הוא הליך מורכב, שכולל מספר נדבכים, כגון חלוקת הרכוש, משמורת ואף מזונות (שלא עסקנו בהם). עם זאת, הליך הגירושין הוא בוודאי הליך מורכב, מבחינה רגשית. במאמר עמדנו על זכויותיו של הגבר במהלך הליך הגירושין מכל מיני היבטים, אך דעתנו והמלצתנו היא תמיד לפנות לייעוץ משפטי ספציפי בנושא, אצל עורך דין גירושין בעל ניסיון.