אדם שעבר עבירה בצעירותו ולא נתפס, יכול לחיות עם מעשיו כל חייו. אך האם בכל עת, יוכל לצוץ עברו ולהביאו להרשעה פלילית? התשובה לשאלה היא שלילית. ללמדנו, כי חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב–1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי), מגדיר מתי ניתן "לשכוח" מעברו של אדם, או במילים אחרות, מתי העבירה מתיישנת, כך שלא ניתן לתת את הדין בגינה. מכאן, במאמר שלפניכם/ן, נסקור: באיזה שלב חלה התיישנות על עבירה פלילית, האם קיימת התיישנות על ענישה ומתי ניתן לטעון את טענת ההתיישנות בהליך הפלילי.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין פלילי.

תכליתו של מוסד ההתיישנות:

עוד בטרם נדון בדין החל על התיישנות עבירות ועונשים בפלילים, נבקש להעיר כי להתיישנות יש מספר תכליות, הן בהליך האזרחי והן בהליך הפלילי. המטרה של ההתיישנות היא למנוע עיוות דין וכן למנוע סיטואציה שבה אדם "יישן על הראיות". המטרה בהליך המשפטי בכללותו, היא לחתור לחקר האמת, אך האמת יכולה לעיתים להישכח על ידי העדים או המעורבים. כך גם משפט שלא נעשה בזמן אמת, עשוי לגרום לעיוות דין. הרשימה של התכליות להתיישנות היא ארוכה, אך נסתפק בהסבר שהצגנו עתה.

התיישנות עבירה:

ראשית, התיישנות העבירה תושפע מסעיף 24 לחוק העונשים, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"), שהוא הקודקס הפלילי של מדינת ישראל. שם תסווגנה העבירות לפי מדרג, על פי חומרתן: חטא, עוון ופשע. על פי המדרג, תיקבע תקופת ההתיישנות על כל עבירה ועבירה.

חוק הסדר הדין הפלילי מגדיר מהי תקופת ההתיישנות וקובע כי לאחריה לא יהיה ניתן להעמיד אדם לדין על מעשיו, כמתואר בסעיף 9 לחוק הסדר הדין הפלילי, כדלקמן: "באין הוראה אחרת לעניין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה –(1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים; (2) בפשע אחר – עשר שנים; (3) בעוון – חמש שנים; (4) בחטא – שנה אחת". חוק סדר הדין הפלילי, לפי מדרג הענישה המתואר לעיל, מגדיר את תקופת התיישנות, על פי מספר השנים שחלפו מיום ביצוע העבירה. עוד מוסיף החוק, מספר עבירות שעליהן לא תחול התיישנות: "(ב) בעבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 ולפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 – אין התיישנות. (ב1) בעבירות רצח וניסיון לרצח לפי סעיפים 300 ו-305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של קשר לפי סעיף 499 לחוק האמור לעבור עבירה מהעבירות האמורות, שבוצעו לפי מי שכיהן כראש הממשלה בעת ביצוע העבירה – אין התיישנות". כלומר, עבירות אלו, אשר נוגעות להשמדת עם ולרוצח ראש הממשלה, הן עבירות שלא תהיה עליהן התיישנות, בשל חומרתן היתרה.

התיישנות ענישה – האמנם?

גם על ענישה קיימת התיישנות. נסביר – כאשר אדם מורשע ונגזר דינו (כלומר – עונשו), אך אותו אדם לא מבצע את העונש. אם הנאשם לא החל בריצוי העונש מטעמים כאלה ואחרים, אזי התיישנות הענישה אשר מתוארת בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, תבוא לידי ביטוי כדלקמן: "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו –(1) בפשע – עשרים שנים;(2) בעוון – עשר שנים;(3) בחטא – שלוש שנים". הדרישה על פי הסעיף, היא חלוף של מספר שנים, בהתאם לחומרת העבירה, מרגע מתן גזר הדין.

הואשמתי בפלילים, מתי אטען להתיישנות?

לאחר הגשת כתב אישום נגד חשוד, יתנהל הליך המשפט, שיכלול את השלבים הבאים: ראשית, תתקיים הקראה של כתב האישום נגד הנאשם ולאחר מכן יוכל הנאשם לכפור או להודות באשמה. עד לפני מתן המענה לכתב האישום, יכול הנאשם לטעון טענות מקדמיות ואז, יהיה ניתן לטעון להתיישנות העבירה, בהתאם לנסיבות. במידה ובית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות, הוא יורה על ביטול כתב האישום.

סיכום:

התיישנות בעבירות תלויה בחומרת העבירה ובסיווגה. היכולת לטעון התיישנות בשלב הטענות המקדמיות, קשורה לחלוף הזמן ובהתאם לנסיבות שאותן יכול להעריך ולסווג עורך דין המתמחה בפלילים, על סמך ניסיונו הרב והכרתו את ההליך. כמו כן, אותו עורך דין יוכל לסייע לחשוד בכל ההליך הפלילי, החל משלב החקירה ועד לניהול התיק בבית משפט. כל זאת בהתאם הנסיבות המובאות לפניו ובמטרה להיטיב עם מצבו של האדם, בין אם בזיכוי לאור התיישנות ובין אם בהקלה על עונשו של מורשע.