עקרונות באימוץ ילדים

אימוץ ילדים הוא תחום המצריך שילוב של מספר גורמים, בין אם משפטיים ובין אם גורמי רווחה. בנוסף יש גורמים אישיים, כמו בני זוג שמבקשים לאמץ מול מי שמבקש למסור ילד לאימוץ. אין ספק כי אימוץ של ילד, הוא תהליך מורכב, המצריך אורך רוח, סבלנות וסובלנות וכן פיקוח מתמיד של בית המשפט, שהוא המנחה של כל ההליך הזה. דיני האימוץ כוללים מספר רב מאוד של נושאים ודינים, אך במאמר שלהלן נעסוק רק במספר עקרונות מהותיים בתחום האימוץ וכל זאת לנוחיותכן/ם הגולשים והגולשות, להלן:

מהו החוק המסדיר את עיקרם של דיני האימוץ?

החוק הנוגע והמסדיר את תחום האימוץ במדינת ישראל, הוא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק האימוץ"). חוק זה מסדיר את עיקר העקרונות הנוגעים להליך האימוץ בתוך מדינת ישראל, לרבות אימוץ בין ארצי (כלומר – אימוץ של ילד ממדינה זרה). בין היתר קובע חוק האימוץ את האופן שבו ניתן למסור ילד לאימוץ וכן מסדיר את תפקידו של פקיד הסעד\רווחה במקרים כאלו. חוק האימוץ גם עוסק ומסדיר את כל סמכויותיו של בית המשפט במסגרת הליך האימוץ, כאשר בית המשפט הוא כאמור "המנצח" והמפקח על כלל הליך האימוץ. כמו כן מסדיר חוק האימוץ את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ושליחיו בכל הנוגע להליך האימוץ. חוק האימוץ גם מסדיר את האפשרות שבית המשפט ימנה אפוטרופוס לקטין בר אימוץ, כאשר על פי חוק האימוץ, על האפוטרופוס לייצג את האינטרס של הקטין.

בחוק האימוץ יש מספר כללים בסיסיים. למשל, סעיף 1 לחוק האימוץ קובע כי אימוץ ייעשה רק באמצעות צו של בית משפט. כלומר, לא ניתן לקיים אימוץ "בהסכמה" בין שני צדדים, אלא כל אימוץ כדין, חייב להיעשות באמצעות פיקוח ואישור של בית המשפט. עוד קובע סעיף 1 לחוק האימוץ, כי השיקול העיקרי שישקול בית המשפט במסגרת הליך האימוץ ובמסגרת ההכרעה האם להכריז על קטין כבר אימוץ והאם לתת צו אימוץ, הוא טובת הקטין. כלומר, רק אם אימוץ ובהתאמה הוצאת קטין מביתו, הן לטובתו, הרי ששיקול זה יהיה אבן הבוחן שתעמוד בפני בית המשפט. עוד עיקרון חשוב בתחום דיני האימוץ הוא, שאימוץ יכול להיעשות רק בקטין, דהיינו – בילד קטן מגיל 18.

מי זכאי לאמץ ילד בהתאם לחוק האימוץ?

האפשרות לאמץ ילד, לא בהכרח ניתנת לכל אדם ובכל מקרה. חוק האימוץ קובע מספר תנאים הנוגעים לכשרות הנדרשת מאדם המבקש לאמץ ילד. אימוץ יכול להיעשות בתוך מדינת ישראל על ידי בעל ואישה, שהם בני זוג. עם זאת, בית המשפט יכול לחרוג מהכלל הזה ולהורות על אימוץ, במקרה שבו בן זוג מבקש לאמץ את ילדו של בן או בת זוגו. כמו כן, בית המשפט יכול לסטות מן הכלל האמור, במקרים שבהם האימוץ מתבקש על ידי קרוב משפחה (למשל – במקרה שהוריו של קטין נפטרים), בכפוף לכך שהאימוץ הוא לטובת הילד.

עוד מספר כללים לגבי הכשרות הנדרשת מאדם המבקש לאמץ ילד בתוך מדינת ישראל, נוגעים למשל – ליחס הגילאים בין המאמץ למאומץ. חוק האימוץ קובע כי הורה מאמץ חייב להיות מבוגר מהקטין בר האימוץ ב- 18 שנים לפחות. אך גם במקרים כאלו יכול בית המשפט לסטות מן הכלל, כשמדובר כאמור בקרוב משפחה או בן זוג שמבקש לאמץ את הקטין. עוד עיקרון חשוב בתחום האימוץ, הוא התאמה דתית. הכלל הוא כי לא יימסר ילד לאימוץ אם דתו אינה תואמת את דתם של הוריו המאמצים. דהיינו, ילד שנולד כיהודי לא יימסר למשפחה בת הדת הנוצרית או המוסלמית וכך גם להיפך.

כיצד נערך האימוץ?

מהרגע שקטין מוצא מביתו, הוא מוכר כקטין בר אימוץ על ידי בית המשפט בהתקיים נסיבות ותנאים מסוימים. לאחר מכן הוא נשלח למשפחת אומנה. כאשר נמצאים הורים מאמצים, על בית המשפט לקבוע לאחר תקופת מבחן, האם אכן יש להורות על צו אימוץ לטובת ההורים המאמצים. במידה וצו האימוץ יהיה לטובת הילד, כך יורה לבסוף בית המשפט. מרגע הוצאת צו האימוץ, ההורים המאמצים הופכים להיות הוריו הרשמיים של הילד, על כל הזכויות והחובות הנגזרות מכך.

האם מאומץ יכול לגלות את זהות הוריו?

כעיקרון, בעת שאדם בגיר אשר אומץ בילדותו מבקש לגלות את זהות הוריו, הוא יכול לאתר את זהותם באמצעות עיון בפנקס האימוץ הרשמי של מדינת ישראל. עם זאת, פקיד סעד יכול לאסור על עיון בפנקס בנסיבות מיוחדות. פנקס האימוץ פתוח רק לנציגי היועץ המשפטי לממשלה, פקיד סעד ובית המשפט.

לחצו כאן ליצירת קשר

ליצירת קשר

מלאו את הטופס:

זף גינצבורג ושות' – משרד עורכי דין

דילוג לתוכן