הליך גירושין הוא הליך מורכב, שלעיתים יש בו נושאים שיכולים לפגוע בנשים וגם בגברים. הפעם, אנו נתמקד בנשים, ובזכויותיהן במסגרת הליך גירושין. מאמר זה יסקור בקצרה את נושא הגירושים בארץ, את הסוגיות הנלוות לו, את הערכאות שבסמכותן לנהל את ההליכים וכן את זכויות ההורים. המאמר יתמקד בזכויות האישה במהלך הליך הגירושים. המאמר נכתב לצורך סיכום הנושא בקצרה ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

הליך גירושים וסוגיות נלוות:

הליך הגירושים בין בני זוג, גבר ואישה, יהודים, מתנהל לפי הדין הדתי. זוג שמחליט להתגרש, יכול לנהל הליך גירושים בהסכמה – בדרך כלל בסיוע של מגשר או מפשר, שמנסח הסכם בהתאם להסכמות הצדדים. הצדדים חותמים עליו ומגישים אותו לאישור בית הדין הרבני. מסתבר שבמקרים רבים זוגות לא מצליחים להגיע להסכמות ומגישים תביעת גירושים לבית הדין הרבני. את התביעה מנהלים עד לקבלת פסק דין על ידי דייני בית הדין.

בנוסף, חשוב להעיר כי במקביל להליכי הגירושים, יש להסדיר את הסוגיות הנלוות הרלוונטיות לפירוק המשפחה. הסוגיות השכיחות ביותר הן חלוקת הרכוש, משמורת על הילדים ותשלום מזונות (לילדים ולעיתים גם לאישה). כמו הליך הגירושים, גם את הסוגיות הנלוות כדאי להסדיר בחוזה שמוסכם על הצדדים. יוער כי אם יש הסכמה בנוגע לתשלום מזונות, יש להגיש את ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה לאישור. רק לאחר אישור בית משפט, ההסכם נכנס לתוקף.

אם אין הסכמות, הצדדים מגישים את התביעות הנלוות לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה (בהתאם למרוץ הסמכויות – התביעה שמוגשת ראשונה קובעת את הערכאה שבה יידון התיק). ההבדל בין הערכאות, הוא פשוט: בית הדין הרבני פוסק בהתאם לדין תורה, בעוד בית המשפט לענייני משפחה פוסק בהתאם לדין האזרחי.

אם כך – אז מהן הזכויות של האישה בהליך הגירושים וההליכים הנלווים?

חלוקת רכוש:

אם תביעה לחלוקת רכוש מגיעה לערכאה המשפטית, יש לבחון שני דברים עיקריים: האחד, האם הזוג חתם על הסכם ממון. השני, באיזה תאריך התחתנו בני הזוג. אם יש הסכם ממון, חלוקת הרכוש נעשית קלה יותר, שכן הערכאה המשפטית בוחנת את ההסכם ופוסקת את חלוקת הרכוש לפיו. לעומת זאת, אם אין הסכם ממון והזוג התחתן עד שנת 1973, הרכוש מתחלק בהתאם להלכת השיתוף.

הלכת השיתוף קובעת, כי כל הרכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הכניסה לחיי הנישואים, יוחזר לבעלים המקורי, בעוד כל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך חיי הנישואים יתחלק באופן שווה ביניהם. כך שאם למשל האישה הייתה בעלים של דירה שבה גרו בני הזוג במהלך נישואיהם, הבית יחזור להיות של האישה והבעל לא יהיה זכאי לקבל חלק ממנו.

לעומת זאת, אם הזוג התחתן החל מיום 1 בינואר 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון. חוק יחסי ממון קובע, כי כל הרכוש ששימש את בני הזוג במהלך נישואיהם, לרבות מוניטין, מיטלטלין, מקרקעין ועוד, יתחלק באופן שווה בין בני הזוג. כך שאם הייתה דירה בבעלות האישה, שבה חיו בני הזוג במהלך נישואיהם – בעת הגירושים, יחלקו את שווי הדירה באופן שווה בין בני הזוג.

חזקת הגיל הרך:

חזקת הגיל הרך קובעת שאם ההורים לא הגיעו להסכמה בנוגע למשמורת על הילדים, אזי במרבית המקרים, זכאית האם לקבל את המשמורת על הילדים עד גיל 6. נעיר כי על אף חזקת הגיל הרך, פסיקות הערכאות קובעות יותר ויותר משמורת משותפת על הילדים, אם הן משתכנעות כי זוהי טובת הילדים.

מזונות אישה:

כל עוד בני הזוג נשואים והגירושים לא נכנסו לתוקף, יכולה האישה לבקש מזונות אישה. הערכאה המשפטית תבחן האם האישה אכן זקוקה לדמי מזונות ומהי רמת החיים שאליה הייתה רגילה לפני הגירושים ותכריע האם על הבעל לשלם לאשתו דמי מזונות. יובהר כי ברגע שבו הגירושים נכנסים לתוקף, האישה לא זכאית עוד לתשלום מזונות.

מזונות ילדים:

כאמור, בחלק גדול מהמקרים, המשמורת הבלעדית של הילדים ניתנת לאם, כך שהיא זכאית לתשלום מזונות עבור הילדים מהאב. גובה המזונות נקבע בהתחשב בגיל הילדים, בצורכיהם (לרבות מזון, חינוך, מדור ועוד), ברמת החיים שלהם בזמן שההורים היו נשואים ובמשמורת ההורים על הילדים. הערכאה המשפטית תפחית את סכום המזונות הכולל, אם מדובר ביותר מילד אחד ולא תכפיל את הסכום שנקבע לילד במספר הילדים. אגב, אם בני הזוג מקיימים משמורת משותפת, אזי המזונות יכולים להתחלק באופן שווה, אם אין בין ההורים פערי שכר (מדובר רק במזונות מדין צדקה, דהיינו – מגיל 6).

לסיכום:

אם אישה נמצאת בתחילתו של הליך גירושים או אפילו במחשבות על כך, מומלץ לה לפנות לעורך דין מומחה בתחום, שילווה אותה בהליך ויסייע לה – לסיים את ההליך בהסכם וללא פנייה לערכאות המשפטיות ואם לא יצליח – ללוות אותה בהליך המשפטי, על מנת שתקבל את כל הזכויות שמגיעות לה, הן מבחינת הרכוש והן מבחינת זכויותיה על הילדים.