מזונות

השאלה מתי מתקיימת החבות לשאת במזונות ילדים ואף במזונות אישה, היא שאלה שכיחה ואנו נשאלים לגביה כמעט בכל מקרה שבו לקוח מגיע למשרדנו, על מנת שנייצג אותו נאמנה במסגרת הליך גירושין. סוגיית החבות במזונות היא סוגיה סבוכה מאוד, הן משום שהיא כפופה לדין הדתי-אישי (הארכאי במובנים רבים, שלא בהכרח תואם את המציאות המודרנית) וגם משום שמזונות כמעט תמיד מטילים עומס כספי כבד מאוד, על מי שחייב בהם. נקדים ונאמר, כי מזונות ילדים, מוטלים באופן מוחלט על האב.

בשל חשיבות ומורכבות דיני המזונות, חיברנו את המאמר שלהלן, לנוחיותכם\ן הגולשים והגולשות. במסגרת המאמר שלהלן, נסקור בהרחבה את תחום דיני המזונות, החל ממזונות ילדים ומקור החובה לשאת בהם ועד לדיני מזונות אישה. כמו כן, נתייחס לאופן שבו מתנהל הליך הגירושין, שכן להבנת המאטרייה הרלוונטית להליך הגירושין עצמו, יש חשיבות רבה לצורך הבנת תחום המזונות.

נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא לידיעה בלבד. אין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ובמיוחד לא ייעוץ פרטני. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. לצורך קבלת ייעוץ ספציפי, ניתן לפנות למשרדנו ולקבוע פגישה.

הליך הגירושין – הליכים נלווים

הליך המזונות נגזר מהליך גירושין. מדובר רק בתחום אחד שאותו על בני הזוג להסדיר, במסגרת ההליך בכללותו. במסגרת הליך הגירושין, על בני הזוג להסדיר גם את עצם הגירושין, שיש להם דין ספציפי כפי שנרחיב להלן. כמו כן, על בני הזוג להסדיר את סוגיית משמורת הילדים המשותפים וכן את סוגיית הסדרי הראיה.

בעת גירושין, על בני הזוג להסדיר גם את סוגיית חלוקת הרכוש המשותף שלהם. עד כאן, עסקנו בהליכים העיקריים הנגזרים מההליך הכולל, הנקרא "הליך גירושין". מעבר להליך הגירושין, לא אחת בני זוג עשויים לנהל גם תביעת כתובה, תביעות נזיקיות כתוצאה מחיי הנישואין או עוולת שנעשו במהלך חיי הנישואין וכן תביעות לשלום בית ותביעות מדור ועוד. הבה נסקור את עיקרי ההליכים הנגזרים מהליך הגירושין:

תביעת גירושין

בישראל, ענייני גירושין ונישואין מוסדרים בהתאם לדין הדתי הרלוונטי לבני הזוג, כך קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים"). בניגוד לרוב המדינות המודרניות בעולם, שניתן להתגרש בהן ללא כל קושי, באמצעות הצהרה וטקס או רישום פורמאלי, בישראל קיים קושי גדול בכל הנוגע לנישואין – שנובע מאכיפת הדין הדתי על דיני הנישואין והגירושין. למשל, בני זוג שאינם בני אותה דת, אינם יכולים להינשא, משום שנישואין אלו אינם מוכרים על פי אף אחת מהדתות המונותאיסטיות בישראל. אם למשל נתייחס רק ליהודים, מכוח ההלכה היהודית , כהן וגרושה אינם יכולים להינשא וזאת בשל איסור דתי.

אכיפת הדין הדתי-אישי חלה על כל בני הדתות בישראל. אומנם חוק שיפוט בתי הדין הרבניים מתייחס רק ליהודים, אך חוק ישן יותר הנקרא "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל", שחוקק עוד בימי המנדט הבריטי, העניק סמכות בלעדית לכל בני הדתות בישראל, לעסוק בשפיטה בענייני נישואין וגירושין. לכן, בישראל קיימים בתי דין דתיים לבני הדת המוסלמית (דהיינו – בתי דין שרעים), בתי דין נוצריים ודרוזים וכן בתי דין רבניים. כפי שגם נרחיב בהמשך – גם החובה לשאת במזונות ילדים ואף במזונות אישה במקרים מסוימים, היא חובה דתית.

מעתה נעסוק בדיני המזונות ובדין הרלוונטי ליהודים, למרות שהחובה לשאת במזונות היא חובה שמוכרת אצל כל הדתות בישראל. באשר לגירושין, הרי שתביעת גירושין שמוגשת לבית הדין הרבני היא תביעת גירושין לכל דבר ועניין. בדומה לתביעה משפטית, על מגיש התביעה להציג ראיות ולהוכיח כי יש לו עילת תביעה, לצורך זכייה בתביעה. לצורך הוכחת תביעת גירושין, על מבקש הגירושין להוכיח כי יש לו עילת גירושין. אך אין מדובר בעילת תביעה כפי שאנו מכירים מתחום המשפט האזרחי (כלומר: עילת תביעה חוזית או נזיקית), אלא עילת תביעה מבין עילות הגירושין המוכרות על ידי הדין הדתי-עברי. עיקר עילות הגירושין הן: בגידה ע"י האישה, מעשה כיעור ע"י האישה, אישה מורדת, טענה של פגם או מום גופני, אי קיום יחסי מין ועוד.

תביעת גירושין היא תביעה לכל דבר ועניין. היא נדונה בפני 3 דיינים בבית הדין הרבני ויש להגישה בדומה לכל תביעה אחרת. יש לפרט בכתב את הטיעונים העובדתיים היוצרים את עילת הגירושין ולשאת באגרה. במסגרת ניהול תביעת הגירושין, הצדדים רשאים לזמן עדים מטעמם, לצורך הוכחת טיעוניהם. במידה ובית הדין הרבני ימצא כי הוכחה עילת גירושין, אזי הוא יורה על סידור גט, דהיינו – על גירושין.

נקודות נוספות שנבקש להתייחס אליהן (ותהיינה רלוונטיות בהמשך), הן האפשרות להתגרש בהסכמה. ניתן להגיש תביעת גירושין ולנהלה במלואה. לחלופין, בני זוג יכולים לחסוך את ההליך המשפטי ולהגיש תביעת גירושין מוסכמת, או בלשון המשפטית – תביעה לאישור הסכם גירושין.

נקודה נוספת נוגעת לסמכויות בית הדין הרבני. הכלל הוא כי לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק רק בענייני נישואין וגירושין, אך מהמונח נישואין וגירושין, "יונק" בית הדין סמכות לעסוק גם בתביעת מזונות, תביעת מדור ושלום בית וגם תביעת כתובה, שכן כל התביעות הללו, הן נגזרות של המונח נישואין וגירושין. עם זאת, גם לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לעסוק בענייני מזונות ובכל הנושאים שציינו לעיל, למעט נישואין וגירושין לגופם.

תביעת משמורת ילדים והסדרי ראיה

תחום נוסף שעל בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית משמורת הילדים והסדרי הראיה. משמורת בלעדית על הילדים, מעניקה להורה המשמורן את הזכות להיות האחראי הבלעדי על הגידול השוטף של הילדים. ההורה השני בדרך כלל יזכה להסדרי ראיה. כלומר, ימים קבועים במהלך השבוע, שלרוב גם יכללו כל סוף שבוע שני, שבמסגרתם אותו הורה יהיה אחראי על גידול הילדים. כדי לקבוע מי יישא במשמורת הבלעדית, בית המשפט יבחן את העיקרון הבסיסי בענייני משמורת והוא מהי טובת הילד. לחלופין, גם בענייני משמורת ניתן לקיים הסדר מוסכם בין ההורים, אך יש לאשרו בפני ערכאה שיפוטית.

עוד נושא רלוונטי גם לענייני מזונות, הוא משמורת משותפת מזונות. כיום, הורים רבים בוחרים לא לקבל משמורת בלעדית ובהתאמה לקיים הסדרי ראיה, אלא לקיים משמורת משותפת על הילדים. כלומר, משמורת שבמסגרתה שני ההורים לוקחים אחריות שווה על גידול הילדים. למשמורת משותפת יש השלכה מהותית גם על ענייני המזונות, כפי שנרחיב בהמשך.

תביעה לחלוקת רכוש משותף

במהלך חיי הנישואין, בני הזוג צוברים רכוש משותף רב, בין אם מדובר בדירת המגורים ובין אם מדובר ברכוש נייד, לרבות מניות, חסכונות כספיים ועוד. בעת גירושין, עולה השאלה מי מבני הזוג יקבל מה, אם בכלל.

בכל הנוגע לחלוקת רכוש משותף, קיים חוק ספציפי הנקרא חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. חוק זה קובע כי בעת גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק שווה בשווה, למעט קצבת זקנה, קצבת אלמנות, רכוש שהתקבל במתנה, או רכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג לפני הנישואין. עם זאת, את ברירת המחדל החוקית הזו בני זוג יכולים לשנות, באמצעות חתימה על הסכם ממון שיאושר על ידי בית המשפט, אשר יקבע חלוקת רכוש מוסכמת על בני הזוג. גם בית המשפט רשאי לעיתים לסטות מברירת המחדל החוקית בענייני רכוש וזאת לבקשת אחד הצדדים ובהתחשב בהכנסות בני הזוג, בכל הרכוש שלהם וכן בהתקיימן של נסיבות מיוחדות.

מהם מזונות ילדים?

מכוח הדין הדתי-אישי שחל על האב, חייב האחרון במזונות ילדיו. מזונות הם קצבה חודשית, לצורך הבטחת קיומם הכלכלי של הילדים. תכלית דיני המזונות, שכאמור מקורה בדין הדתי-עברי, היא להבטיח קיום הולם לילדים, גם כאשר האב אינו מתגורר עימם תחת אותה קורת גג. מזונות לא בהכרח מתייחסים למזונות ילדים, למרות שזהו המונח השגור והאינטואיטיבי אצל רובנו. מזונות יכולים גם להתייחס למזונות אישה, שתכליתם דומה, דהיינו – להבטיח לאישה קיום כלכלי הולם עד למתן גט. נרחיב על כך בהמשך המאמר.

בנוגע למזונות ילדים, נעיר שבדרך כלל, אב חייב במזונות ילדיו בשיעור המשתנה בהתאם לגיל. ניתן לחלק את החובה לשאת במזונות, לשני רבדים: מזונות מדין חובה ומזונות מדין צדקה. אב חייב במזונות ילדים ללא קשר ברוב המקרים לגובה ההכנסה שלו וזאת במיוחד ומדובר במזונות חובה עד לסיום השירות הצבאי.

הכלל הוא שאב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט, אך לחובה זו יש חריג אחד, הנקרא "בן מורד". כלומר, במקרה שבו ילדיו של האב אינם מעוניינים לקיים עמו קשר, באשמתם, ללא כל אשמה מצד האב, אזי בית הדין עשוי לפטור את האב מחובת מזונות. עם זאת, פטור ממזונות בנסיבות אלו ניתן לעיתים רחוקות, אם בכלל.

כעת נסקור את ההבדלים בין מזונות מדין חובה, למזונות מדין צדקה: עד גיל 6 האב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט. הכוונה גם להוצאות הנדרשות באופן קבוע להבטחת קיומו ההולם של הילד וגם להוצאות פחות משמעותיות. המשמעות של מזונות מדין חובה (דהיינו – באופן מוחלט עד גיל 6), היא כי האב חייב במזונות ילדיו ללא קשר להכנסת האישה (כלומר, האם) וכן ללא קשר להכנסתו שלו.

לעומת זאת, כאשר הילד עובר את גיל 6 ועד להגעתו לגיל 15, האב חייב רק במזונותיו ההכרחיים של הילד, על פי דין חובה, כאשר המשמעות היא שהאב חייב במזונות הנדרשים לקיומו של הילד, כלומר – רפואה, כלכלה (מזון ומדור) ועוד. לעומת זאת, בניגוד למזונות שמשולמים עד גיל 6, יתרת ההוצאות הנדרשות לגידול הילדים מעל גיל 6 משולמות מדין צדקה, כלומר בהתאם לגובה ההכנסה של האב וגם בהתחשב בהכנסת האישה וביכולותיה הכלכליות.

שונה הדבר כאשר עוסקים אנו במזונות מגיל 15 עד לגיל 18 – בתקופה זו המזונות הם מדין צדקה בלבד. במסגרת תשלום המזונות בגילאים הללו, חייב האב במזונות בהתאם לגובה הכנסה, אך לוקחים בחשבון גם את יכולת ההשתכרות של האם ועוד פרמטרים נוספים. אך למען הסר ספק, למרות שהדין הדתי קובע כי המזונות בגיל הזה הם מדין צדקה, בית הדין יחייב את האב במזונות, בהתאם למצבו הכלכלי ועוד שיקולים נוספים. נדגיש כי בשלב הזה החלוקה בין ההורים תהיה שוויונית, לא בהכרח מבחינת הנטל הכספי, אלא מבחינת היכולת הכספית.

באשר לשירות הצבאי, בשלב הזה מזונות הילדים מופחתים בגובה משמעותי לרוב לשליש משיעור המזונות ששולמו על ידי האב מדין חובה. כמו כן, השירות הצבאי שבמסגרתו חייב האב במזונות, כולל גם שירות לאומי. אין ספק כי גם בשירות הצבאי, הילדים סמוכים על שולחנם של ההורים ולכן גם בית המשפט העליון כי המדיניות המשפטית הנכונה היא חיוב במזונות גם בשלב השירות הצבאי. יפים לעניין זה הדברים הבאים: "המדיניות המשפטית הראויה דאדידנא היא הרחבת חובת המזונות המוטלות על הורים כלפי ילדיהם גם לאחר הגיעם לגיל בגרות. מדיניות משפטית זו תשקף נכונה את המציאות הישראלית אשר בה הלכה למעשה נמשכת תקופת התלות של הילדים בהוריהם עד לתום שירותם הצבאי הסדיר" (ע"א 93\4480 פלוני נ' פלונית ואח', פ"ד מח(3), 461, בפסקה 17). חשוב לציין כי דמי מזונות משולמים לטובת כל ילד בנפרד ולא כמקשה אחת.

תביעת מזונות:

תביעת מזונות ניתן להגיש לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, שיש לו סמכות מקבילה לעסוק בענייני מזונות. תחילה, בעת פרידה, לא בגירושין הסופיים, יכולה האם לעתור בפני אחת הערכאות בבקשה לקביעת מזונות זמניים. במסגרת תביעה למזונות זמניים, כמו גם במסגרת תביעה למזונות סופיים, יש לצרף טופס הרצאת פרטים וכן תצהיר מאומת. יש לצרף תלושי שכר, שכן המשמעות של התלושים בתביעת מזונות, מהותית, שהרי לבדיקת גובה ההכנסה של האב וגם של האם בשלבים מסוימים, יש השפעה ישירה על פסיקת המזונות, תוך התחשבות בגילאי הילדים.

נדגיש כי הליך מזונות אינו הליך פשוט ומעבר לקושי המשפטי הנלווה לו, מתווספות לו גם אמוציות רבות. לכן חשוב להיות מיוצג על ידי עורך דין דיני משפחה, בעל ניסיון בתיקי מזונות.

מזונות במשמורת משותפת

אחד הנושאים הבוערים ביותר בשנים האחרונות, שעליו שאנו נשאלים לא אחת על ידי לקוחותינו, הוא: מה המשמעות של משמורת משותפת, על גובה המזונות. בתחילה נשיב בקצרה: קיימת השפעה מסוימת, אך בניגוד לסברה הרווחת, אין מדובר בהשפעה מהותית. כדי שתהיה הפחתה מסוימת בשיעור המזונות במקרה שבו מתקיימת משמורת משותפת על הילדים, יש להוכיח לבית המשפט או לבית הדין כי המשמורת המשותפת אכן מקוימת הלכה למעשה ואין במשמורת המשותפת לכאורה אלא סיבה להפחתה לא ראויה של שיעור דמי המזונות.

נעיר כי בסמוך לכתיבת שורות אלו, עתיד בית המשפט העליון להכריע בסוגיה העקרונית הנוגע לחובה לשאת במזונות, בהתקיימה של משמורת משותפת, במקרה שבו שני ההורים מרוויחים שכר ראוי. עם זאת, הדין הרלוונטי לעתה, הוא כי משמורת משותפת עשויה להביא להפחתה קטנה בלבד בשיעור המזונות.

סביר כי הקורא תוהה, האם מוצדק לחייב אב במזונות, בנסיבות שבהן הוא מגדל את ילדיו עם האם, באופן שווה. אכן, אין ספק שיש כאן קושי מסוים (וזאת מבלי להביע עמדה), אך יש לזכור כי החובה לשאת במזונות מוסדרת מכוח הדין הדתי-אישי ובמידה ולא תשונה במדינת ישראל אכיפת הדין הדתי-אישי על דיני האישות (דהיינו – נישואין וגירושין וכפועל יוצא- מזונות), הרי שזהו הדין הקבוע.

מהם מזונות אישה?

בהתאם לדין הדתי יהודי, על הגבר מוטלת החוב לפרנס את אשתו ולהבטיח למשפחתו קיום כלכלי הולם. במסגרת גירושין, הרי שברירת המחדל של הדין הדתי-עברי היא, כי האישה נותרת לכאורה ללא פרנסה וכך גם הילדים עשויים להיפגע מבחינת הקיום הכלכלי. על מזונות ילדים הרחבנו עד כה ועתה נתייחס בקצרה לדין לגבי מזונות אישה.

גם אישה, בהתאם לדין הדתי-עברי, עשויה להיות זכאית למזונותיה, אך מזונות אישה משולמים רק עד לשלב הגירושין, כלומר עד השלב שבו האישה מפסיקה להיות אשת איש. בניגוד למזונות ילדים, מזונות אישה אינם מוחלטים, כלומר האישה עשויה להיות זכאית למזונות בהתאם למצבה הכלכלי וגם בהתאם לתום ליבה.

במידה והאישה עובדת ומתפרנסת, היא עשויה לא להיות זכאית למזונות אישה, או להיות זכאית למזונות מופחתים. לחילופין, אישה עשויה לאבד את זכאותה למזונותיה, במקרה שבו למשל היא האחראית הבלעדית לעצם הגירושין. כך לדוגמא, אישה ש"זנתה תחת בעלה" (כלומר – אישה בוגדת לפי ההלכה, אשר קיימה יחסי אישות עם גבר אחר), לא תהיה זכאית למזונות. תביעה למזונות אישה ניתן להגיש לבית הדין הרבני וכן לבית המשפט לענייני משפחה.

מזונות מדין מעוכבת

לקראת סיום, נבקש גם להתייחס לסוג נוסף של מזונות בהתאם להוראות הדין הדתי-עברי. לסוג זה קוראים מזונות מדין מעוכבת. כאמור, גירושין ונישואין נערכים על פי הדין הדתי-אישי. כלומר, הגירושין עצמם נערכים על פי ההלכה היהודית, אשר במסגרתה על הבעל להעניק גט לאשתו. עם זאת, לא אחת אנו נתקלים בתופעה מצערת מאוד , המכונה "סרבנות גט". כלומר, סיטואציה שבה הבעל מסרב להעניק לאשתו גט וכך למעשה כולא אותה בנישואין שלא קיימים, מונע ממנה להפסיק לשמש כאשת איש וכן מונע ממנה את האפשרות להינשא לגבר אחר.

לבית הדין הרבני יש סמכות לכפות על הבעל לתת גט לאשתו ואכן בתי הדין הרבניים מטילים סנקציות רבות על בעלים במקרים כאלו, כמו למשל: שלילת רישיון נהיגה, מאסר מאחורי סורג ובריח, קנסות כספיים ועוד. ישנה סנקציה נוספת במקרים של סרבנות גט מטעם הבעל. לסנקציה הזו קוראים "מזונות מעוכבת". כלומר, בית הדין יכול להטיל על הבעל לשאת במזונותיה של אשתו בכל התקופה שבה הוא מסרב לתת לה גט. כל זאת – על מנת להפעיל עליו לחץ לתת גט.

לסיכום

ענייני מזונות כוללים את מזונות הילדים, מזונות האישה וגם מזונות מדין מעוכבת. לרוב, המחלוקות בענייני מזונות – גם בבתי המשפט וגם בבתי הדין – עוסקות במזונות ילדים. הכלל הוא כי אב חייב במזונות ילדיו מכוח הדין הדתי-עברי וכן הוא חייב בהם באופן מוחלט, בכל הנוגע למזונות מדין חובה. ענייני מזונות נדונים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר מדובר בהליך שהוא נגזרת מההליך הגדול, שהוא הליך הגירושין. לסיום, נשוב ונדגיש כי בענייני מזונות ובכלל זה בענייני גירושין על כל רובדיהם, חשוב להיעזר בעורך דין גירושין בעל ניסיון ובקיאות בתחום.

לחצו כאן ליצירת קשר

ליצירת קשר

מלאו את הטופס:

זף גינצבורג ושות' – משרד עורכי דין