חקירות ומעצרים – להלכה ולמעשה

ההליך הפלילי, על עוצמתו ומורכבותו, מתחיל בעת התרחשותה של עבירה פלילית. בעת שמתרחשת עבירה פלילית, על המשטרה לחקור את העבירה ולאתר חשודים בביצועה. והיה והמשטרה איתרה חשוד (או חשודים) בעבירה וגם הצליחה לאסוף נגדו די ראיות מפלילות, יועבר התיק לעיונו של תובע או פרקליט. לאחרונים יש סמכות להורות על הגשת כתב אישום פלילי נגד אותו חשוד. אך במאמר זה לא נעסוק במשפט הפלילי, אלא בחקירה הפלילית ובמעצרים הנערכים במסגרתה.

מתי מותר למשטרה לערוך חיפוש בדירה? מתי לשוטר מותר לבצע מעצר? מה ההבדל בין מעצר לעיכוב? אילו סוגים של פעולות חקירה, המשטרה יכולה לבצע במסגרת חקירה פלילית? מהו מעצר ימים? מהו מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים?. על שאלות אלו ונוספות, נשיב במאמר המקיף שלהלן, אשר חיברנו לידיעת הגולשים והגולשות:

איך נפתחת חקירה פלילית?

חקירה פלילית נפתחת בשתי דרכים: הדרך הראשונה היא באמצעות הגשת תלונה פורמאלית למשטרה ע"י מתלונן. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), מקנה לכל אזרח במדינת ישראל, זכות להגיש תלונה למשטרה בגין אירוע פלילי שנעשה כלפיו ואף כלפי צד שלישי. כלומר: אדם יכול להגיש תלונה בגין הסגת גבול לביתו. כמו כן, כל אדם רשאי להגיש תלונה בגין תקיפה של אדם ע"י אדם אחר. ההוראה המקנה את הזכות הזו קבועה בסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי. הוראה זו מחייבת את המשטרה לפתוח בחקירה, במקרים שבהם מוגשת תלונה. הדרך השניה שבמסגרתה יכולה המשטרה לפתוח בחקירה פלילית, היא במקרה שבו למשטרה נודע על התרחשותו של אירוע פלילי באמצעים "אחרים". למשל: כאשר התקשורת מדווחת על אירוע מסוים. במקרה כזה, המשטרה יכולה כמובן לפתוח בחקירה פלילית, גם בהיעדר תלונה "רשמית".

אילו פעולות נערכות במסגרת חקירה פלילית?

חקירה פלילית היא כינוי למספר רב של פעולות שהמשטרה עורכת במסגרתה. מטרתה של החקירה הפלילית היא לחתור לחקר האמת וכמובן לאתר גם חשוד או חשודים בביצוע העבירה. במסגרת החקירה הפלילית, המשטרה רשאית לבצע מעצרים, לעכב חשודים לחקירה, לתפוס חפצים שלגביהם קיים חשד שמא הם שימשו לביצוע עבירה ועוד מספר רב של פעולות.

ישנן פעולות חקירה שכיחות מאוד, שמתבצעות באופן קבוע ע"י המשטרה בכל חקירה (למשל: חקירה של חשודים). לעומת זאת, ישנן פעולות חקירה חריגות מאוד, שנעשה בהן שימוש בחקירות מורכבות יותר. הבה נפרט מגוון פעולות חקירה, חלקן נפוצות יותר וחלקן נפוצות פחות, כדלקמן:

ביקור בזירת האירוע: אחת מפעולות החקירה השכיחות והחשובות ביותר, היא ביקור בזירת האירוע. לדוגמא, אם מדובר בחקירה של אירוע רצח, הרי שביקור בזירת הרצח הוא קריטי, שכן בזירת האירוע ניתן לגבות עדויות מעדים שייתכן וצפו במה שהתרחש. כמו כן, ניתן לאסוף דגימות דנ"א, טביעות אצבע ועוד. דוגמא אחרת היא במקרה של חקירת אירוע קטטה. ביקור בזירת האירוע יכול לסייע למשטרה באיתור עדים לאירוע, או באיתור מצלמות שבעזרתן אפשר יהיה לחקור את האירוע בצורה מיטבית. לכן ביקור בזירת אירוע מהווה את אחת מפעולות החקירה השכיחות ביותר כמעט בכל חקירת משטרה.

איסוף ואיתור ראיות פורנזיות: ראיות פורנזיות הן למעשה "ראיות מדעיות". לדוגמא: טביעות אצבע, טביעות דנ"א וכו'. באמצעות ראיות מדעיות אפשר לגלות את זהות מבצע העבירה. בנוסף, למשטרת ישראל יש מאגר של טביעות אצבע של אנשים שבעבר נעצרו או הורשעו בפלילים וכן מאגר של דנ"א, שאותו אפשר להפיק מכתמי דם, שיער ובעוד מספר דרכים. לדוגמא, במקרה שבו המשטרה עורכת חקירה של התפרצות לבית עסק – איסוף של טביעות אצבע והשוואתו למאגר הנתונים שמחזיקה המשטרה, עשוי לפתור את התיק הפלילי. לא פעם אנשים הורשעו בבית המשפט רק על יסוד ראיה אחת והיא ראיה מדעית.

חקירת חשודים או עדים לעבירה: עוד פעולת חקירה שכיחה ביותר, היא חקירה של חשודים או עדים לעבירה. במידה והמשטרה עורכת חקירה בגין עבירה פלילית, אחת הפעולות החשובות ביותר שהיא תעשה, היא לאתר עדים. עדים שראו את האירוע יוכלו לשפוך אור על נסיבותיו ועל אופן התרחשותו. במקביל, במידה ולמשטרה יש חשוד בביצוע העבירה, הרי שחקירת החשוד הוא מעשה טריוויאלי, שכן רק באמצעות חקירה תוכל המשטרה לברר את עמדתו וגרסתו של החשוד ואף להצליב אותו עם ראיות אחרות. נעיר כי לעיתים חקירה של חשוד בעבירה יכולה להיערך עם מעצרו וכן מעצר של חשוד יכול להיערך "על חם". מצד שני, ישנן עבירות שבהן המשטרה עורכת חקירה סמויה במשך זמן רב, עד שלבסוף היא מזמנת חשוד לחקירה או עוצרת אותו לצרכי חקירה.

איכון טלפוני: באמצעות איכון טלפוני, המשטרה יכולה לאתר היכן נמצא מכשיר טלפון נייד של חשוד, או של נעדר, או של אדם הטוען לטענת "אליבי". איכון טלפוני נעשה באמצעות שימוש בחברת התקשורת הרלוונטית. אך לא בכל חקירה פלילית, המשטרה עושה שימוש באיכון טלפוני. השימוש באיכון נעשה כמעט באופן קבוע בחקירה שעניינה איתור של אדם נעדר. לא פעם המשטרה תערוך איכון במקרים שבהם עליה להצליב מידע או להפריך או לאמת גרסה של חשוד, הנחקר בחשד לעבירה. באמצעות איכון טלפוני, המשטרה יכולה להשיג ראיה נגד אדם אשר טוען שכלל לא היה בזירת האירוע הפלילי. לעומת זאת, לעיתים באמצעות האיכון, המשטרה יכולה להפריך חשד שהיה לה כלפי חשוד מסוים.

עריכת חיפוש במכשיר הטלפון הנייד ובמחשב האישי: אין ספק כי המחשב שלנו והטלפון הנייד, יכולים לספק "אוצר ראייתי" למשטרה, במקרים שבהם היא עורכת חקירה פלילית. באמצעות חיפוש במכשיר הטלפון הנייד, ניתן לאתר תכתובות, דוא"ל, תכתובות שנערכו ברשת החברתית ועוד, שיכולים לשמש את המשטרה במסגרת חקירה פלילית. עם זאת, חשוב להדגיש כי חיפוש בטלפון הנייד או במחשב, מצריך צו של שופט או הסכמה שניתנת ע"י חשוד בעבירה. והיה ובית המשפט אפשר למשטרה באמצעות צו לערוך חיפוש, על החיפוש להיערך ע"י איש מקצוע בתחום המחשוב.

ביצוע של האזנת סתר: האזנת סתר היא הקלטה של שיחה ע"י אדם שכלל לא נוטל חלק בשיחה, כאשר שאר המעורבים אינם מודעים לכך שהם מוקלטים. כאן המקום להבחין בין האזנת סתר אסורה לבין האזנת סתר שאינה אסורה. אדם אשר מקליט שיחה שהוא עורך עם אדם אחר, אינו מבצע האזנת סתר משום שהוא צד "פעיל" בשיחה. להבדיל, אדם המאזין לשיחה של שני אנשים, כאשר הוא כלל אינו לוקח חלק בשיחה וכאשר המוקלטים אף אינם מודעים לקיומו ולקיומה של ההקלטה – במקרה כזה מדובר בהאזנת סתר אסורה.

החוק המסדיר את סוגיית האזנות הסתר נקרא "חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979". חוק זה מקנה למשטרה זכות לבצע האזנת סתר רק על פי צו של בית המשפט. לרוב, שימוש באזנות סתר נעשה כאשר מדובר בחקירות מורכבות יותר, כמו חקירות כלכליות, חקירות הנוגעות לארגוני פשיעה וכו'. בהיעדר צו מבית המשפט, המשטרה אינה רשאית לערוך האזנת סתר. כל ראיה שהתקבלה בניגוד לחוק זה, נחשבת כראיה בלתי קבילה.

עריכת חיפוש בחצרים: פעולת חקירה שכיחה נוספת שעורכת המשטרה במסגרת חקירה פלילית, היא חיפוש בחצרים. דהיינו: בדירות של חשוד או חשודים בביצוע עבירה, בבתי עסק של חשודים בביצוע עבירה וכו'. הכלל קובע, כי חיפוש בבית של חשוד, יכול להיעשות רק על פי צו מבית המשפט, או בהתקיים מספר תנאים (לגביהם נרחיב בהמשך). בהתאם ל"חוק פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969", במידה ובית המשפט נתן למשטרה צו חיפוש, על החיפוש להיערך בפני שני עדים וכן על מבצע החיפוש לערוך תיעוד כתוב של החיפוש ושל החפצים שנתפסו במסגרת החיפוש.

חיפוש גופני: במסגרת חקירת משטרה, אחת הפעולות הנפוצות היא עריכת חיפוש גופני בחשודים. חיפושים גופניים מתחלקים לשלושה סוגים: חיפוש על גוף, חיפוש חיצוני וחיפוש פנימי. לצורך עריכת חיפוש על גוף, יש צורך ביסוד סביר לחשד לפגיעה בביטחון השוטר או להסתרת ראיה ששימשה או תשמש לביצוע עבירה פלילית. לעומת זאת, לצורך עריכת חיפוש חיצוני ופנימי, קיימות הוראות קפדניות בהרבה, אשר לא נרחיב עליהן במאמר זה. עם זאת, נציין כי חיפושים גופניים הינם שכיחים מאוד במסגרת חקירת משטרה, במיוחד כאשר המשטרה עוצרת חשודים בביצוע עבירה.

אלו כללים בסיסיים מחייבים את המשטרה, במסגרת חקירה פלילית?

המשפט הפלילי מורכב משיטת איזונים ובלמים. מצד אחד, יש לאפשר למשטרה לבצע את עבודתה. לכן, למשטרה יש מגוון רחב מאוד של סמכויות, כמו סמכות לבצע מעצר, סמכות לערוך חיפוש, סמכות לערוך האזנות סתר, סמכות לעכב חשודים, סמכות ליטול אמצעי זיהוי ועוד.

מאידך, המשפט הפלילי, באופן טבעי, הוא פוגעני מאוד. כל פעולה שמבצעת המשטרה, יש בה כדי לפגוע בכבוד האדם ובזכויותיו הבסיסיות ביותר. על כן, החקיקה בתחום הפלילי קובעת מגוון רב של הוראות "מאזנות", כלומר, הוראות שמחייבות את המשטרה, במסגרת ביצוע חקירה פלילית. אותן הוראות "מאזנות" מפוזרות במספר חוקים, אך אנו נתמקד ב"חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002" (להלן: "חוק חקירת חשודים"), המונה מספר סייגים המוטלים על המשטרה, בכל הנוגע לביצוע חקירה פלילית:

חובת תיעוד חקירה: חוק חקירת חשודים מחייב את המשטרה לערוך תיעוד של חקירה פלילית. חקירה פלילית שנערכת ללא תיעוד, אין לה כל תוקף. המשטרה מחויבת ברישום דבריו של החשוד ובעבירות מסוימות אף בתיעוד קולי וצילומי של מהלך החקירה. כמו כן, במידה והמשטרה עורכת תיעוד כתוב של החקירה, על התיעוד לכלול ולשקף את דבריו של החשוד שנמצא בחקירה, באופן מדויק ככל הניתן.

על המשטרה לערוך חקירה בשפת החשוד: חקירה בעברית של חשוד שאינו דובר עברית, היא חקירה שאין לה כל תוקף. אדם אשר נחקר במשטרה צריך להבין על מה הוא נחקר וצריך גם למסור את גרסתו לעבירה. אך במידה ומדובר בחשוד שאינו דובר עברית, אזי כל חקירה שתיערך בעניינו בעברית, תהיה חסרת כל תוקף וחסרת כל כדאיות ראייתית בבית המשפט, בשלב מאוחר יותר. לכן, חוק חקירת חשודים מחייב את המשטרה לערוך חקירה בשפת החשוד, לרבות באמצעות מתורגמן. הוראה זו קבועה בסעיף 2 לחוק חקירת חשודים.

חקירה פלילית תיערך רק בתחנת המשטרה: ניקח, לדוגמא, את הסיטואציה הבאה: שוטרים עוצרים חשוד ולוקחים אותו למקום מסוים, שם הם מכים אותו וגובים ממנו "הודאה". לאחר גביית ה"הודאה", הם לוקחים אותו לתחנת משטרה ושם חוקרים אותו שוב, רק הפעם באופן "פורמאלי". החשוד, אשר חושש לגופו, "משתף פעולה" עם השוטרים ומודה בעבירה שלא ביצע.

במקרה כזה, אין ספק כי מדובר בפעולה לא חוקית של שוטרים. כדי למנוע סיטואציות כאלו, קובע חוק חקירת חשודים, כי חקירת חשוד בעבירה צריכה להיערך רק בתחנת משטרה. רק בנסיבות מיוחדות או חריגות ובאישור קצין ממונה, ניתן לערוך חקירה מחוץ לתחנת המשטרה. מכאן אנו לומדים, כי התכלית לחובה המוטלת על שוטרים לערוך חקירה במתחם תחנת המשטרה, היא לא ליצור סיטואציות שבהן "תיערכנה חקירות פרטיות או לא מתועדות", שיכולות להוות כר פורה למעשים לא כשרים.

מהו עיכוב?

סמכות העיכוב היא סמכות המוקנית לשוטר בהתאם לסעיף 67 ל"חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996" (להלן: "חוק המעצרים"). שוטר רשאי לעכב אדם או חשוד, במידה וקיים יסוד סביר לחשד, שמא אותו חשוד עתיד לעבור או שמא עבר עבירה. כמו כן, לשוטר יש סמכות לבצע עיכוב, בנסיבות שבהן יש צורך לחקור אדם שהיה עד לעבירה, או לצורך זיהוי של אדם. משך זמן העיכוב, בהתאם לחוק המעצרים, עומד על 3 שעות, למרות שלמשטרה יש סמכות להאריך את משך זמן העיכוב ל-3 שעות נוספות, בנסיבות מסוימות. ככלל, חוק המעצרים קובע, כי יש להשתמש בסמכות העיכוב ולא בסמכות המעצר (המוגבלת ל-24 שעות, כפי שנסביר בהמשך). נעיר כי עיכוב הוא אקט שנעשה בו שימוש תכוף מאוד ע"י המשטרה במסגרת חקירות פליליות. כמו כן, בניגוד למעצר, שימוש בעיכוב אינו מקנה למשטרה סמכות להשתמש בכוח.

מהו מעצר בידי שוטר?

עיכוב, כאמור, מוגבל ל-3 שעות. אך לשוטר עומדת גם סמכות לבצע מעצר ללא צו של שופט, אשר מוגבל ל-24 שעות. מעצר בידי שוטר יכול להתבצע במקרים שבהם יש לשוטר יסוד סביר לחשד, שחשוד מסוים ביצע או עתיד לבצע עבירה פלילית. בנוסף, קיימת סמכות מעצר במקרים שבהם קיים יסוד סביר לחשד, שמא חשוד עשוי לסכן את שלום הציבור, או שמא חשוד עתיד לא להתייצב לחקירה פלילית הנוגעת אליו, או שמא ינסה להשפיע על עדים ולשבש הליכי חקירה.

בנוסף, לצורך ביצוע מעצר, יש לשוטרים, בפקודת סדר הדין הפלילי, מספר סמכויות נלווית. לדוגמא: סמכות להשתמש בכוח, סמכות לתפוס כלי תקיפה או חפצים ששימשו או עשויים לשמש לצורך ביצוע עבירה פלילית וכן סמכות לערוך חיפוש על גופו של חשוד. אם נעצר חשוד בביצוע עבירה, המשטרה יכולה (בסמכות קצין ממונה) להורות על שחרור החשוד בתחנת המשטרה, לעיתים תוך הטלת מגבלות על תנועותיו. לעומת זאת, במידה והמשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד מעבר ל-24 שעות המוקנות בחוק המעצרים, עליה להביא את החשוד בפני שופט בית משפט השלום.

חיפוש בחצרים:

כאמור, למשטרה קיימת סמכות לערוך חיפוש בחצרים, על פי צו של בית המשפט וזאת בהתאם לסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי. עם זאת, ישנם מקרים שבהם שוטר יכול לערוך חיפוש בבית גם ללא צו חיפוש. אלו המקרים:

(1) כאשר הדייר בבית קורא לעזרת המשטרה.

(2) כאשר לשוטר קיים יסוד סביר לחשד, שמא בדירה מתבצעת עבירה מסוג פשע.

(3) כאשר אדם הנמצא בבית פונה לעזרת המשטרה.

(4) כאשר המשטרה רודפת אחר חשוד אשר ברח לבית מסוים, או שקיים חשד סביר שהחשוד נמצא בבית מסוים.

מעצר בידי שופט לפני הגשת כתב אישום ואחרי הגשת כתב אישום:

כאמור, שוטר מוסמך לעצור חשוד למשך 24 שעות, בהתקיים התנאים שציינו לעיל. אם המשטרה מבקשת להאריך מעצר של חשוד, עליה להביאו בפני שופט. רק שופט רשאי להאריך מעצר של חשוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום וזאת בהתאם לסעיף 13 לחוק המעצרים. שופט רשאי לעצור חשוד לתקופה כוללת של 30 ימים, אך לא ברציפות, אלא לתקופה של עד 15 ימים בכל פעם.

יודגש, כי שופט לא יורה על הארכת מעצר של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא בהתקיים אחד מהתנאים הבאים: ראשית, חייב להתקיים יסוד סביר לחשד, כי החשוד אכן ביצע את העבירה שבגינה נעצר. שנית, חייב להתקיים חשד, ששחרור החשוד יביא או לשיבוש הליכי חקירה או לסיכון ביטחון הציבור או ביטחון המדינה, או שיש לקיים פעולות חקירה המחייבות את השארת החשוד במעצר. התנאי הבסיסי למעצר חשוד לפני הגשת כתב אישום, הוא קיומו של "יסוד סביר לחשד שביצע עבירה".

חוק המעצרים מחייב את בית המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר, במידה ולא הוגש נגד החשוד כתב אישום. חלופת מעצר יכולה לבוא לידי ביטוי בשחרור החשוד תוך הטלת הגבלות, כמו הפקדת עירבון, מעצר בית וכו'.

לעומת זאת, הדין שונה כאשר עוסקים במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים. מעצר עד לתום ההליכים, מתבקש רק במקרה שבו הוגש נגד חשוד כתב אישום והערכאה אשר תדון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, היא אותה הערכאה אשר אליה גם הוגש כתב אישום. מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, כשמו כן הוא, מעצר עד לסיום המשפט הפלילי או ל-9 חודשים לפי המוקדם. הארכת מעצר לתקופה נוספת, צריכה להיעשות באמצעות פנייה לבית המשפט העליון.

בית המשפט רשאי להורות על מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, אם יש ראיות לכאורה לביצוע העבירה וכן אם התקיימה אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 21 לחוק המעצרים, כגון: חשש לפגיעה בשלום הציבור ובביטחונו (במידה ומדובר בעבירות אלימות, כמו עבירות מין, רצח וכו'), חשש לשיבוש הליכי משפט, אי עמידה בתנאי ערובה ועוד.

בדומה למעצר הימים, גם במסגרת בקשה למעצר עד לתום ההליכים, מחויב בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר חשוד ממעצר בתנאים מגבילים, לרבות בדרך של הפקדת ערובה, או שחרור למעצר בית, או שימוש בערבים שהם צדדים שלישיים.

סיכום ביניים: מעצר הימים הוא מעצר שמוגבל לתקופה של עד 30 ימים. הוא רלוונטי רק לשלב החקירה הפלילית. מעצר עד לתום ההליכים רלוונטי רק כאשר הוגש נגד חשוד כתב אישום פלילי ולמעשה כאשר החקירה הפלילית הסתיימה.

לסיכום:

במאמר זה סקרנו את עיקר הנושאים הנוגעים לחקירות ומעצרים. אך נדגיש, כי ההליך הפלילי כולל שני צדדים למטבע. הצד האחד הוא שלב החקירה הפלילית. הצד האחר, הוא שלב המשפט הפלילי. במאמר זה לא עסקנו במשפט הפלילי, אלא התמקדנו בדין הנוגע לחקירה הפלילית, הכללים החלים על המשטרה במסגרת חקירה פלילית וכן סקרנו את עיקר פעולות החקירה השכיחות שמבצעת המשטרה במסגרת חקירה פלילית. נעיר, כי חקירה פלילית יכולה להוביל למשפט פלילי. לכן, אם נעצרתם לצורך חקירה, חשוב מאוד לפנות לעורך דין פלילי, לשם קבלת ייעוץ מיידי.

לחצו כאן ליצירת קשר

ליצירת קשר

מלאו את הטופס:

זף גינצבורג ושות' – משרד עורכי דין