הסכם גירושין

לא פעם, אנו שומעים על זוגות נשואים אשר יחסיהם עלו על שרטון, אך לרוב, אנו לא מודעים לקושי הכרוך ב"פירוק החבילה". רק מי שחווה בעצמו, בעבר או בהווה, תהליך כזה, יודע כי הליך גירושין הוא כמעט תמיד הליך קשה, רגשית וכלכלית, אשר גם כולל פרוצדורה משפטית סבוכה מייגעת, המצריכה ליווי משפטי מקצועי.

במאמר שלהלן, נדון בהליך הגירושין. בין היתר, נסקור: מהי הערכאה המוסמכת לעסוק בענייני גירושין, מהן עילות גירושין וכן נסביר בקצרה על נושאים הכרוכים בהליך הגירושין (תביעת כתובה, מזונות, חלוקת רכוש, משמורת ילדים והסדרי ראיה). כמו כן, נסביר על גירושין אזרחיים.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

הליך הגירושין:

א. הערכאה המוסמכת לדון בענייני גירושין בישראל – בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו הטריבונל המשפטי היחיד, שבו ניתן להגיש תביעה לגירושין. זאת, בשל סמכותו הבלעדית, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים, התשי"ג–1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים"). בית הדין הרבני פוסק בהתאם להלכה היהודית. לכל דת במדינה קיים בית דין דתי, התואם את ההלכה של אותה דת, אך לא נרחיב על כך. נעיר כי לפי ההלכה היהודית, ערך הנישואין הינו ערך עליון, שבו מוטל על שני בני הזוג לנהוג בכבוד הדדי האחד כלפי השנייה ולפעול תמיד לטובת "שלום בית", מינוח שבא להדגיש את החשיבות של השכנת שלום בין שני הצדדים. אי לכך, גירושין הם לא עסק פשוט בבית הדין הרבני, שככלל – ינסה להביא בני זוג לפשרה ולמנוע מהם להתגרש. כמו כן, כדי להתגרש, יש להוכיח עילת גירושין, מבין עילות הגירושין אשר קבועות בדין העברי–דתי. נרחיב על כך בהמשך. נעיר, כי במקרים של עילת גירושין מובהקת על פי דין תורה, יורו על מתן גט ויממשו את הליך הגירושין.

ב. הליך הגירושין בישראל:

הליך גירושין, הוא הליך אשר סופו הוא בסיום יחסיהם ותקופת נישואיהם של בני זוג, אשר נישא כדת משה וישראל. בכל המדינות המודרניות, הליך גירושין הוא למעשה הליך אזרחי, אשר בא להפריד את השניים לצורך הרישום הפורמאלי–המדינתי. בישראל, לעומת זאת, נישואין הינם תחת חסותם של המוסדות הדתיים ולכן, גם גירושין, לפי חוק בתי דין רבניים, נערכים מכוח ובהתאם להוראות הדין הדתי והלכותיו.

הליך גירושין (או במילים אחרות – תביעת גירושין), נדון בפני בית הדין הרבני. בתביעת גירושין ידונו לרוב שלושה דיינים בהרכב, אשר ידונו, בין היתר, בשאלה: האם קיימת עילת גירושין על פי דין תורה או לא. כאשר תביעת הגירושין תגיע מבן זוג אחד, ינהלו השניים הליך אשר יכלול הצגת ראיות וטענות של כל אחד מהם בדבר קיום אחת מהעילות, על מנת להביא לקבלת פסק דין לגירושין, שסופו הוא במתן גט. במידה וניתן פסק דין לגירושין, יתנהל "טקס" גירושין, שבו יצהיר הבעל לאשתו "מגורשת, מגורשת, מגורשת", כאקט סמלי לסיום "שליטת" הגבר על האישה, כרכושו.

ג. עילות גירושין:

כפי שהצגנו, על מנת לקבל גט מדייני בית הדין הרבני, יש צורך בקיומה של עילת גירושין מבין עילות הגירושין הקבועות בדין העברי–דתי. עילות הגירושין, על פי ההלכה העברית, הן כדלקמן:

עקרות – עילה זו רלוונטית הן כלפי האישה והן כלפי הגבר. מדובר בעילה שנוגעת למקרים שבהם זוג שנשוי מעל 10 שנים, לא מצליח להרות. ללמדנו, כי בחלוף 10 שנים של חוסר הצלחה בהבאת ילדים לעולם, יוכלו בני הזוג, איש כלפי רעהו, לטעון את עילת העקרות. נעיר, כי גם אם אין אפשרות להוכיח כי מבחינה רפואית אחד מבני הזוג הוא עקר, עדיין, הדין העברי–דתי, מתייחס לתקופת המתנה של 10 שנות חיים משותפים.

מומים ומחלות – זו עילה נוספת הרלוונטית גם לגבר וגם לאישה, האחד כלפי השניה. במידה ולאחד מבני הזוג יש מומים או מחלות אשר בן הזוג לא ידע על קיומם לפני החתונה, או לא יכול היה לדעת, יכול בית הדין הרבני להורות על גירושין, כמעין עילה של חוסר תום לב. אם המחלה הופיעה במהלך נישואיהם של השניים או שאחד מבני הזוג גילה עליה רק במהלך הנישואין, עילה זו אינה תקפה.

מעשה כיעור – עילה של מעשה כיעור, היא עילה שיכול הגבר לטעון כלפי אשתו ולא להפך. מעשה כיעור מוגדר על ידי בית הדין הרבני, כמעשה שאישה נשואה צנועה לא תעשה. במילים אחרות, מעשה כיעור הינו מעשה המקים חשד לבגידה על ידי האישה (על בגידה כעילת גירושין, נסביר בחלק הבא). לדוגמא, מעשה כיעור יכול לבוא לידי ביטוי כאשר אישה יושבת בבית קפה לבדה עם גבר אחר, שאינו בעלה. דוגמא אחרת: מעשה כיעור יכול להתבטא בסיטואציה של אישה אשר מסתגרת עם גבר בחדר (גם אם מדובר בצרכי עבודה). כאמור, עילה זאת לא תפעל בכיוון השני, על גבר העובד עם אשה נשואה, למשל.

בגידה – זו עילה נוספת אשר יוכל גבר לטעון כלפי אשתו ולא להפך. מדובר בבגידה מובהקת, בעלת הוכחות לביצועה (כאשר מדובר בחשד, המעשה נכלל תחת הגדרת "מעשה כיעור"). בגידה על פי ההלכה, הינה מעשה ניאוף של אשה נשואה עם גבר שאינו בעלה, שהרי אז – הדבר מוגדר בתור "בעילת זנות". עילת הבגידה מחייבת גירושין באופן מידי והדבר אינו נתון לשיקול דעתם של בני הזוג. במילים אחרות, אישה שזנתה (כלומר – בגדה), תהיה אסורה "לבעלה ובועלה", כדי לגנות על המעשה ולמנוע מעשים כאלה. זאת ועוד: במידה ואישה הרתה לגבר אחר, אשר היא אינה נשואה לו, הרי שילדיה שייוולדו, יוכרו בתור ממזרים, דהיינו – פסולים בחיתון לפי ההלכה העברית. לעומת זאת, על גבר שיבגוד, לא יוטלו סנקציות כאלו והגבר ואשתו יוכלו להמשיך בחייהם כזוג, אם האישה תסלח לבעלה.

אי קיום יחסי מין – עילה זו היא עילת גירושין ששמורה לשני בני הזוג. על פי ההלכה, הגבר מחויב לקיים עמה יחסי מין וזאת לפי "כסותה ועונתה לא יגרע". הביטוי מתייחס לכלכלה, מלבוש ומגורים, אך לפי פרשנים, גם לסיפוק מבחינה מינית.

נושאים "כרוכים" להליך הגירושין:

"מרוץ הסמכויות"

מלבד סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין, יכולה ערכאה זו לדון בכל נושא אשר קשור מטבעו להליך הגירושין. לדוגמא: תביעת כתובה, מזונות אישה וילדים וכן תביעות לשלום בית. לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות אלו. עם זאת, ישנם נושאים שבהם לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק, כגון – משמורת ילדים, חלוקת רכוש בין בני זוג וכן בענייני מזונות ילדים. בנושאים אלו, ישנה סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, בית הדין הרבני יכול "לקנות" סמכות לדון בנושאים מסוימים, בשני מקרים: האחד – כאשר ישנה הסכמה בין בני הזוג. השנייה – באמצעות כריכה של תביעת גירושין. כלומר, אם צד להליך הגירושין, מגיש תביעת גירושין, ראשון, כלומר – מקדים את הצד האחר ובמסגרת תביעת הגירושין, הוא גם כורך ענייני רכוש וענייני משמורת, הרי שאז בית הדין יכול "לרכוש" סמכות לדון בסוגיות שבאופן רגיל, אין לו סמכות לדון בהן. הדבר מוגדר "כמרוץ הסמכויות". הערכאה הראשונה שתדון – לה הסמכות לעסוק באותו עניין.

תביעת כתובה:

כתובה הינה מסמך משפטי מחייב ביהדות, שבו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו העתידית, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". בעיקרן של אותן חובות, יש חובה לזון ולכלכל את אשתו גם במידה ותתאלמן או במידה והשניים יתגרשו בעתיד. הכתובה ניתנת במעמד החופה, אך נחתמת לפניה. במסמך זה חותם הבעל על סכום שאותו הוא מתחייב לשלם במקרים שאותם ציינו וזאת כחלק מתפיסה דתית, שלפיה נשים אינן מכלכלות את עצמן וצריכות להישען על הגבר שאליו הן נישאות. תביעת כתובה תוגש על ידי האישה, לבית הדין הרבני בלבד.
הסכום הנקוב בכתובה יוכל להיתבע מהגבר רק בשני מקרים: במקרה של גירושין בין השניים ובמקרה של מוות. ישנן מספר נסיבות אשר מעלות או מקטינות את הסיכויים לקבלת תביעת הכתובה. דוגמאות למקרים אשר משפרים את סיכויי קבלת הסכום בשטר הכתובה, הן: אם התגלו אצל הגבר בעיות רפואיות שונות או בעיה בתפקוד המיני, כאשר האישה לא ידעה עליהן לפני הנישואים של השניים, או התנהגות פסולה של הגבר ועוד. מקרים המקטינים ו/או מבטלים את הסיכויים לתביעת הכתובה, הם: פגמים בכתיבת הכתובה – כל ליקויי בכתיבתה ובתוכנה יוכל לגרום לפסילתה ומכאן, לאי תקיפותה. דוגמא נוספת: אי השתדלות האישה לקיים שלום בית.

חלוקת רכוש ואקטואר גירושין:

כחלק מהליך הגירושין, יאלצו בני הזוג להסדיר ולחלק ביניהם את הרכוש שנצבר בתקופת נישואיהם, אך לא די בכך וישנם מקרים שבהם רכוש שהובא לפני הנישואין, ייכלל בחלוקת הרכוש בין השניים. כאשר קיים הסכם ממון בין השניים, החלוקה תהיה ברורה ותושתת על פיו. כאשר אין בין בני הזוג הסכם ממון, יחול עליהם חוק החל על כל זוג שנישא אחרי שנת 1974 והוא חוק יחסי ממון התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק זה מגדיר חלוקה שווה של נכסיהם המשותפים של בני הזוג וזאת בהתאם לחזקת איזון המשאבים, החלה מכוחו של החוק המוזכר. זאת ועוד, במקרים ייחודיים, יכול בית המשפט לסטות מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, בהתחשב בגובה ההכנסה של בני הזוג ומסת הרכוש שלהם. אך נעיר – כי בתי המשפט עושים כן לעיתים רחוקות בלבד.

על מנת לכמת את ערכו של הרכוש, לטובת יצירת חלוקה שיווניות, יעזרו הצדדים באקטואר גירושין. אקטואר הינו משערך אשר יעריך את כל הנכסים המוחשיים ואלו שאינם מוחשיים, לטובת חלוקה הוגנת. אקטואר יתכן שימונה לשני בני הזוג יחדיו ואת חוות דעתו יקבלו שני בני הזוג ויתכן שימונה לכל אחד בנפרד וזאת לפי רצונם של השניים (לרוב, בסכסוך, כל אחד ימנה לעצמו). במידה ויוגשו שתי חוות דעת אקטואריות לערכאה הדנה, אזי תוכל זו לקבל את אחת הדעות או למנות אקטואר מטעמה, שיכריע בנושא.

מזונות:

על פי ההלכה היהודית, על הגבר מוטלת החובה לזון את ילדיו ולשאת במזונות לטובתם, במידה ואין הוא מתגורר עמם תחת אותה קורת גג. תכליתם של מזונות, היא להבטיח לילדים קיום כלכלי הולם. על פי דין תורה, ישנו מדרג המאופיין בגילאי הילדים, שלפיו יפסקו המזונות:
ילדים עד גיל 6 – מוגדרים בדין העברי "קטני קטנים". במקרה כזה, חובת התשלום על האב היא מוחלטת וזאת בהתאם לחקיקה בישראל הנוגעת ל"חזקת הגיל הרך", שלפיה ילדים מתחת לגיל 6 נשארים במשמורת אצל אמם בצורה אוטומטית (ישנם סייגים לכך, אך רק במקרים חריגים).
ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – על פי הדין העברי, האב מחויב לשלם את מזונותיהם בלבד, אם כי לאחרונה החלה התחשבות ביכולתה הכלכלית של האם לעומת האב. כלומר, האב יהיה חייב בגילאים אלו במזונות מדין חובה, בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים, אך בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, הוא יהיה חייב רק בהתאם ליכולת ההכנסה שלו. אלו נקראים מזונות מדין צדקה.
מגיל 15 ועד גיל 18 – מוגדרים מזונות הילדים, כמזונות מדין צדקה. כלומר, הדין העברי אינו מחייב מזונות בגילאים האלו, אלא אם יכולתם הכלכלית של ההורים מאפשרת זאת.

משמורת ילדים והסדרי ראיה:

במידה ולבני הזוג המתגרשים יש ילדים משותפים, יש צורך בהול להסדיר את אופן קיום שגרת יומם של הילדים הללו, או במילים אחרות – יש להסדיר את סוגיית משמורת הילדים. משמורת הינה הסדר הקובע מי ההורה שאחראי על גידול הילד באופן שוטף, שאצלו הילד לן והוא האחראי לפעילות היומיומית, כלומר, "הורה משמורן". השיטה הנפוצה הינה משמורת בלעדית, שבה הורה אחד מוגדר כהורה משמורן ולהורה שאינו משמורן – מוגדר הסכם שבו מעוגנים פרקי הזמן, אשר מאפשרים לו לפגוש בילדיו. הסכם זה נקרא "הסדרי ראיה". הסדרי ראיה סטנדרטיים במדינת ישראל, כוללים שני מפגשים שבועיים בשעות אחר הצהריים, כאשר הילד נמצא בחזקת ההורה שאינו משמורן בכל סוף שבוע שני. הסדר ראיה שבו הילד גם ילון אצל ההורה שאינו משמורן, מוגדר כהסדר ראיה מורחב.

סוג נוסף של משמורת, הינו משמורת משותפת, אשר כשמה כן היא: משמורת שווה מבחינת הזמנים בין ההורים. במסגרתה של משמורת משותפת, שני ההורים ישמשו בתור הורים משמורנים וכן הילדים ייהנו משני בתים נפרדים אצל כל אחד מההורים. ההתנהלות היומיות שלהם תתבצע בשתי מסגרות ביתיות שונות.

ההליך האזרחי – התרת נישואין:

א. מהי התרת נישואין ובאילו מקרים תחול:

התרת נישואין היא ביטול נישואיהם של בני זוג, אשר נישאו בנישואים אזרחיים, שהם נישואין שנערכו במדינה זרה, כפי שבשנים האחרונות ישראלים רבים עורכים. הליך של התרת נישואין, מתייחס לבני זוג משתי דתות שונות, חסרי דת, או כאשר אחד מהצדדים מוגדר כ"ספק יהודי" (מקרים שבהם עלו הוריו של אחד מהצדדים ואין אישור חד משמעי אודות יהדותם). במקרים הללו לא חלה סמכותו של בית הדין הרבני, מאחר והוא אינו מכיר בנישואים הללו. במקרים כאלו, זוגות רבים פונים לנישואין במדינה זרה. עם זאת, חשוב להעיר כי התרת נישואין מתייחסת רק לסיטואציה שבה הנישואין נערכו בין שני אנשים שמראש לא היו יכולים להינשא בישראל לפי הדין הדתי, שהרי אם הנישואין נערכו על ידי בני אותה דת, הם ייאלצו להתגרש מכוח הדין הדתי שחל עליהם, אפילו שנישאו במדינה זרה. החוק החל בעניין זה, הוא חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית) התשכ"ט–1959 (להלן: "חוק התרת נישואין").

ב. הליך התרת הנישואין:

הליך התרת הנישואין מתקיים בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך, תוגש בקשה בדבר רצונם של בני הזוג להתיר נישואיהם. בית המשפט לענייני משפחה יבחן את מסמכיהם של השניים ולאחר מכן יעביר את ריכוז החומרים המוגשים, לבדיקתו של ראש בית הדין הרלוונטי (לפי דתם של הזוג). ראש בית הדין, יוציא חוות דעת לשופט בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת חוות הדעת, יבהיר דיין בית הדין הרלוונטי, האם יוכלו להתגרש לפי דין דתי או לאו. כמו כן, יחווה דעתו האם צריך להתיר את נישואיהם של השניים. חוות דעתו של ראש בית הדין הינה המלצה ולא מחייבת את בית המשפט לענייני משפחה. ברוב המקרים יורה בית המשפט לענייני משפחה על התרת הנישואים, בראיית טובת הפרט לנגד עיניו.

סיכום:

מעבר לעובדת היותו של הליך הגירושין הליך סבוך, לאור הערכאות השונות המעורבות בו, מדובר בהליך הרה גורל, אשר כל החלטה במסגרתו, יכולה להשפיע רבות על ההווה והעתיד של האדם וסביבתו וכפועל יוצא – על משפחתו הגרעינית. הדבר מתבטא בהחלטות הנוגעות לרכוש, כסף וילדים (במידה וקיים ממון). לכן, מומלץ ואף קריטי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל להנחות כבר מלכתחילה. כמו כן, עורך דין גירושין יוכל ללוות ולסייע בהליך עצמו ובהליכי המעטפת, בעזרת מקצועיותו והידע הקיים ברשותו בדבר הערכאות השונות (בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה), הקווים המנחים של כל ערכאה וקבלת החלטותיה. לאור כל אלה, יוכל לכוון בקבלת החלטות אשר תטיב עם מצבו של הפונה.

לחצו כאן ליצירת קשר

ליצירת קשר

מלאו את הטופס:

זף גינצבורג ושות' – משרד עורכי דין