דיני אימוץ ילדים

הדרך לאמץ ילד במדינת ישראל, עוברת במקום אחד – בית המשפט לענייני משפחה, המשמש בתור המפקח הראשי וכן בתור הגורם המאשר אימוץ של ילדים בתוך שטח מדינת ישראל וגם במקרים שבהם מדובר באימוץ בין ארצי. הדין המסדיר את דיני האימוץ במדינת ישראל, נקרא חוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק האימוץ"). לאור חשיבות הנושא, חיברנו את המאמר שלהלן, שבו נסביר את העקרונות המהותיים בחוק האימוץ וכל זאת לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם הגולשים והגולשות, כדלקמן:

למען הסר ספק, נציין כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי ופרטני בהתאם לנסיבות העניין.

חוק האימוץ – עניינים כלליים

כאמור, הדין אשר מסדיר את דיני האימוץ במדינת ישראל, הוא חוק האימוץ. חוק זה קובע מתי ניתן לאמץ קטין, מה הדין לגבי אימוץ בין ארצי, מהן סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה בענייני אימוץ, מהן סמכויותיהם של עובדי הרווחה, מתי ניתן למסור קטין לאימוץ, באילו תנאים ניתן להכריז על קטין בתור בר אימוץ (כלומר – לקבוע שקטין יכול להיות מאומץ מבחינה עקרונית) וכן מתי יוציא בית המשפט צו אימוץ סופי, אשר במסגרתו המשפחה המאמצת תקבל את סמכויותיה וזכויותיה לגדל את הקטין. כך שחוק האימוץ, הוא הדין הרלוונטי בכל מקרה שבו עוסקים בהליכי אימוץ.

אין אימוץ – אלא על פי צו של בית המשפט

סעיף 1 לחוק האימוץ, מתווה את העיקרון המהותי ביותר בדיני האימוץ. אימוץ במדינת ישראל ייעשה לפי צו של בית משפט בלבד. לדוגמא, רישום של ילד במשרד הפנים, במידה ומדובר בילד מאומץ, אינו יכול להיעשות אלא לפי צו של שופט, המאשר את האימוץ. חוק האימוץ גם קובע כי בית המשפט הוא הגורם המפקח על הליכי אימוץ, שכוללים מספר שחקנים נוספים, כדוגמת – היועץ המשפטי לממשלה המשמש כשליח המדינה בענייני אימוץ, עובדים סוציאליים המלווים את המשפחה המאמצת ואת הקטין המאומץ (שהוא "בר אימוץ") וכן המשפחות, הביולוגיות מצד אחד והמאמצות מצד שני. זאת ועוד, סעיף 1 לחוק האימוץ קובע כי בית המשפט יורה על אימוץ, בהסתמך על עיקרון בסיסי והוא טובת הילד. דהיינו – רק אם טובת הילד מחייבת הוצאת צו אימוץ, יורה כן בית המשפט.

אימוץ מחייב פער גילאים מסוים

עיקרון נוסף הקבוע בחוק האימוץ, הוא שניתן לאמץ קטינים בלבד (מתחת לגיל 18), שהרי לאחר מכן מדובר בבגיר הכשיר לחובות וזכויות משפטיות. עיקרון נוסף הנוגע לסוגיות הגיל בחוק האימוץ, מתייחס לכך שניתן לאמץ רק כאשר יש פער גילאים בין ההורה המאמץ לבין הקטין\נה המאומצים, של לפחות 18 שנים. עם זאת, חוק האימוץ מאפשר לבית המשפט לחרוג מן העיקרון האמור, כאשר האימוץ מתבקש על ידי קרוב משפחה, או על ידי בן זוג של הורה ביולוגי.

אין אימוץ אלא על ידי בן דתו של הקטין/נה

עיקרון חשוב נוסף של דיני האימוץ, הוא כי בית המשפט לא יאפשר אימוץ של קטין על ידי הורים מאמצים, כאשר אין התאמה דתית בין הצדדים. כלומר, משפחה יהודייה לא תאמץ קטין שנולד בתור מוסלמי או בתור נוצרי וכך גם להיפך. במילים אחרות, אימוץ ייעשה רק על ידי משפחות בנות דתו של הקטין.

יש לאתר את הוריו של הקטין במאמצים סבירים

עיקרון נוסף של דיני האימוץ, מתייחס לנסיבות שבהן נולד תינוק ואמו מבקשת למסרו לאימוץ אולם מסרבת למסור את פרטי האב. במקרים כאלו, קובע חוק האימוץ שעל עובד סוציאלי לעשות מאמץ סביר כדי לאתר את האב. כמו כן, ישנם מקרים שבהם ניתן להימנע מאיתור האב, כמו במקרים שבהם קיימת סכנה לפגיעה בקטין, במידה ותתגלה זהות האב.

קטין יכול לגלות את זהות הוריו

בהתאם לחוק האימוץ, קטין יכול לגלות את זהות הוריו הביולוגים ולפתוח את פנקס האימוץ של מדינת ישראל. עם זאת, גם הזכות הזו, העומדת לקטין שאומץ בילדותו, יכולה להיות מוגבלת על ידי עובד סוציאלי במקרים חריגים (לדוגמא, במקרה שקיים חשש שמא גילוי זהות ההורים עשוי לפגוע בקטין ועוד).

יש להיעזר בעורך דין במסגרת הליכי אימוץ

הליכי אימוץ הם הליכים מאוד מורכבים, המצריכים רגישות רבה, לצד מקצועיות וניסיון. לכן, אם אתם נמצאים בהליך אימוץ, חשוב מאוד לפנות לעורך דין דיני משפחה בעל ניסיון בתחום. מדובר בהליך ארוך, שמצריך ליווי וסיוע מבעל מקצוע.

Leave a Reply

לחצו כאן ליצירת קשר

ליצירת קשר

מלאו את הטופס:

זף גינצבורג ושות' – משרד עורכי דין

דילוג לתוכן